בן בכור של דבי ומארק צירינג. נולד בירושלים ביום י"א בתשרי תשנ"ז (24.9.1996), אח לאלי, יונתן וטל.

אריה גדל והתחנך ברעננה, שם למד בבית הספר היסודי ממ"ד אריאל, אחר כך המשיך לתיכון עירוני דתי ע"ש רועי קליין. אריה היה ילד שמח, מלא צחוק, עם חיוך רחב וכובש. ילדותו ברעננה הייתה מאושרת. מרתף הבית התמלא במגדלים וערים שהוא בנה מקוביות, מאבני "לגו" ומפליימוביל. אריה אהב לצפות שוב ושוב בסרטים מצחיקים, וצחק יחד עם אחיו כשניסו לחקות אותן.

אריה היה ספורטאי ואתלט מצטיין, אוהד מסור של קבוצת הבייסבול מבוסטון "רד סוקס" ושל קבוצות הכדורסל ה"סלטיקס" וכמובן גם "מכבי תל אביב". אריה שיחק כדורסל, בייסבול וכדורגל, אך כבר בגיל צעיר בחר להתרכז בכדורסל, השקיע שעות רבות באימונים ופיתח את מיומנויותיו. הוא שיחק בקבוצת "אליצור רעננה" מכיתה ד׳ ועד סוף התיכון, הצטיין בכדורסל והוכר בעקביות כאחד השחקנים החזקים והמוכשרים בקבוצה. אך מה שעשה אותו אהוב באמת הייתה הצניעות שלו, מעולם לא חיפש להיות במרכז העניינים, ולא נתן להצלחותיו לעלות לו לראש.

כישורי ההנהגה הטבעיים של אריה ניכרו כבר מגיל צעיר. אחיו יונתן ספד: "כל ילדי השכונה אהבו אותך. היית דמות אהובה על כולם. בבית כנסת ארגנת משחקי הדגל ושוטרים וגנבים. בשבתות אחר הצהריים לקחת אותי ואת החברים שלי לפארק לשחק בייסבול. היית מארגן את הקבוצות, וזורק לכולם לחבוט. כל הילדים בשכונה העריצו אותך ואני ביניהם".

קשר קרוב שרר בינו ובין הוריו ואֶחיו. בבית משפחת צירינג בילו שפע שבתות וחגים שמחים ביחד. בכל שנה היה אריה הוא שבנה את הסוכה המשפחתית, ותמיד חיפש את הדרך היעילה ביותר לנצל את הפרגולה. בכל חול המועד יצאו יחד לטיולים ברחבי הארץ, חוויות שהטמיעו באריה אהבה עמוקה לארץ ישראל. כשבגר, המשיך את המסורת וארגן טיולי אחים לחיזוק הקשר ביניהם ולהמשיך להכיר את הארץ האהובה עליו.

לאריה הייתה שמחת חיים רבה, שסחפה את כל הסובבים אותו. הוא היה ילד שובב, "שטותניק". המוזיקה והריקוד היו חלק בלתי נפרד מנפשו. במוצאי שבת היה מפעיל את הרמקול במטבח, משמיע בקול רם את שירי חנן בן ארי או את השיר "רבי נחמן", והמשפחה כולה הייתה רוקדת יחד תוך כדי סידור המטבח. "כשרקדת, הורדת את כל המסכות", תיאר אחיו, יונתן.

הלימודים לא היו קלים עבור אריה, אך עם הזמן הבין שהשקעה בלימודים תניב הישגים גבוהים, וכך אכן התקדם והצליח, עם הרבה מאוד עבודה קשה. אריה בחר ללמוד במגמת פיזיקה, ובכיתה י״ב הסתגר בחדרו במשך שעות, כיסה את חלונותיו ומראותיו בנוסחאות, ובחודשיים הצליח ללמוד את כל חומר השנה, ובסופו של דבר עבר את הבגרות בהצלחה.

לצד כל אלה, היה לאריה צד יצירתי ואמנותי. בילדותו היה בחוג אומנות שבו הוא שרטט סקיצות ובנה דגמים של אצטדיוני ספורט. הוא צייר, לפעמים בצבעים למרות שהיה עיוור צבעים. בציוריו ירד לפרטים הקטנים ביותר בסבלנות רבה.

את הקיצים היה מבלה במחנה בני עקיבא "סטון" בארצות הברית. המחנה היה משמעותי במיוחד עבורו, תחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך, העמיק את תחושת הציונות שלו ונתן לו הזדמנויות ראשונות לשמש כמחנך וכמודל לחיקוי.

אריה היה בעל מודעות עצמית עמוקה, והבין מה הכי מתאים לו. עם סיום לימודיו בתיכון, הבין שלשבת כל היום בישיבה יהיה קשה לו, ושהוא יצליח יותר במסגרת מכינה המשלבת עבודה פיזית עם לימוד תורה. הוא בחר במכינת יונתן בקיבוץ עלומים, שם אהב מאוד את השילוב של תורה ועבודה. לאחר מספר חודשים הרגיש מוכן לשנות כיוון ועבר לישיבת מעלה גלבוע. אריה הגיע לישיבה ללא חודשי לימוד הגמרא הרבים שצברו חבריו, אך השתתף בכל שיעור, ספג את האווירה ואת השיעורים המגוונים. שתי המסגרות התאימו לו היטב, ובאמצעות היכרות עצמית הוא יצר לעצמו נתיב ייחודי, שממנו הפיק תועלת עמוקה משתי החוויות.

אריה הרבה להרהר בא-לוהים ובדת. לאחר מותו מצאה משפחתו מחברת ובה רשומות בנושאים רבים הקשורים לאמונה ולקיום מצוות. בתחילת המחברת כתב: "אני מאמין באמונה שלמה בעם ובקב"ה. יש מישהו שדואג לנו מלמעלה, ואני לא צריך להוכיח את זה. לא מרגיש את הצורך".

גישתו לדת הייתה עמוקה, אישית וייחודית. במחברת הוא מנסח את מחשבותיו על נושאים רבים, על תפילה, כיצד לבחור דמות ממנה ניתן לבקש עצה ("עשה לך רב") צדקה, חסד (התנדבות), כיבוד הורים ואחים.

ביחס ל"מודה אני" היומי, כתב שיש בכך ביטוי להודיה, מחשבה על מה שעשה טוב, ועל מה שניתן לשפר. לגבי תפילת העמידה, כתב שהיא נוגעת בנושאים חשובים רבים, אך מעל הכול, ברפואה. חבר קרוב של המשפחה לקה בשבץ כשאריה היה ילד, ובפתק קטן שנמצא במחזור שבו השתמש בראש השנה באותה שנה בה נפל, הופיעה תפילה לרפואה ובראש הרשימה היה השם של אותו האדם.

ביום 27.7.2016 התגייס לצה"ל ל"שייטת 13", יחידת הקומנדו הימי של חיל הים. כעבור כחצי שנה גויס ליחידת הכלבנים "עוקץ". אריה הצטרף לצוות פילוס ובתום מסלול ההכשרה הוסמך לתפקיד לוחם תקיפה. רון, מפקד הצוות סיפר: "אריה עזב את שייטת 13, לא כי נכשל או נשבר, אלא כי בחר ללכת בדרך אחרת. כבר מהרגע הראשון שהוא הופיע, הרגשתי שמדובר במישהו מיוחד. הוא נכנס לצוות בטבעיות, בלי רעש, ועם נוכחות שקטה ובטוחה שהשאירה רושם עמוק. אריה היה צנוע באמת. הייתה לו נוכחות של ביטחון, של שקט פנימי. גם כשהצטיין, הוא עשה את זה בלי לבקש מחיאות כפיים. פשוט נתן את כל כולו, בלי הצגה. הוא לא הרים קול, לא חיפש במה, אבל כששוחחת אתו הרגשת שיש מולך אדם עמוק, חכם ורגיש. מישהו שאתה רוצה שילך איתך".

במסגרת תפקידו שיתף פעולה עם יחידות מיוחדות, ואף יצא פעמים לאימון משותף עם הקומנדו הימי האמריקני. הוא התגאה בהיותו לוחם, מצא משמעות רבה ושליחות בתפקידו וחש שביעות רצון מהשירות.

לאחר ההכשרה יצא לקורס מדריכים, בתום שירות החובה המשיך אריה לשירות קבע, ורק אז ביקש לצאת לקורס קצינים. אביו הסביר את הבקשה החריגה בכך שבשל הביישנות שאפיינה אותו, אריה לא היה בטוח שפיקוד יתאים לו, ורק אחרי שלוש שנות שירות הבשילה בו ההבנה שהדבר אפשרי. בקשתו אושרה, ולאחר שסיים את קורס הקצינים חזר ליחידה כקצין. אריה התחיל כמפק"ץ ואז פיקד על פלגת ההכשרות ולאחר מכן על צוות לוחמים מבצעי.

תפקיד המפק"ץ היה הכי משמעותי עבורו והתפקיד שבו הוא הרגיש שהוא השפיע הכי הרבה. חברו מהיחידה אמר עליו: "אריה היה מפקד בחסד עליון, לא שכח מאיפה הגיע והתחיל, כל משימה שהוריד לפקודיו עשה בעצמו, היווה עבור רבים דמות להערכה ולהערצה. אריה היה נלחם על עקרונותיו על האנשים שמעריך ואוהב, על ארץ ישראל הקדושה ולא בכדי להראות צלקות מלחמה בכדי להשיג את המטרה. וזהו האריה הצנוע האלגנטי הבלתי מנוצח".

בפברואר 2022 יצא לקורס מפקדי פלוגה, ובסיומו מונה לתפקיד מפקד פלוגת המסלול ביחידת "עוקץ". בתפקיד אריה עשה דבר שלא היה רגיל למ״פ, כשהוא פתח קבוצת ווטסאפ עם למעלה ממאתיים הורים. סיום המסלול היה במרץ 2023.

תפקידו הבא של אריה היה מפקד פלגת תקיפה.

לאורך כל השירות, בתקופת ההכשרה, בהיותו לוחם ובהמשך כמפקד, שימש אריה דוגמה לסובבים אותו, בלט במקצועיותו. במנהיגות שקטה ומיוחדת סחף אחריו את כל מי שהיה סביבו, עמד על שלו, ידע לפרוץ גבולות ומכשולים, דחף קדימה, חתר למגע והכיר בגודל האחריות המוטלת עליו. את משימותיו ביצע ברצינות ומתוך דחף לעבודה קשה, מעולם לא התלונן, ואף כשסבל מפציעה, המשיך לתפקד ולא ויתר לעצמו.

אריה האמין שחוסן נפשי ותחושת מסוגלות הם הכרחיים להכשרת לוחמים מעולים, ולכן זימן לחייליו אתגרים, אך בד בבד דרש מעצמו אנושיות, ופקודיו, בין שהיו לוחמים או חיילים בתפקידים אחרים זכו ממנו לרגישות ולתמיכה, העריכו אותו וסמכו עליו, והוא נגע בהם וברבים אחרים ששירתו לצידו.

אריה בורך בחיוך כובש ובעיניים טובות, בשמחת חיים ובחוש הומור מפותח, ואהב לצחוק ולהתבדח. צניעות וענווה היו חלק ממנו, כך שהיה שקט, ביישן ונבוך ולא אהב להיות בלב העניינים. הוא נכנס לליבם של כולם הודות לנועם הליכותיו, דרך הארץ שלו, עדינותו ואצילותו, אהבתו לבני אדם, האכפתיות שלו, מסירותו, מאור פניו ורגישותו לזולת. את צפונות ליבו לא הרבה לשתף מתוך מחשבה שלאחרים יש צרות גדולות משלו. בכנות ובאותנטיות ותמיד מתוך כוונה טובה אמר את הדברים כפי הם, גם אם לעיתים לא קל היה לשמוע זאת.

אריה היה אדם ערכי, אהבת המדינה והארץ הייתה נר לרגליו. נרתם בחריצות לכל משימה, נענה לכל בקשה ואת הכול ביצע ביסודיות ועל הצד הטוב ביותר. היה לו מבט ייחודי על העולם, מלווה בעומק ובחוכמה, והוא ידע טוב מכולם לאתר את הדבר הנכון עבורו. את החיים תפס כמתנה שצריך לגמול עליה במעשים.

לאריה הייתה קבוצת חברים קטנה וקרובה מהשכונה. עם חבריו חלק רגעים רבים לאורך השנים, יחד שיחקו ספורט, רצו, ישבו על חומוס בימי שישי, טיילו וגילו מעיינות נסתרים, וקיימו שיחות נפש עמוקות במטבחים זה של זה.

לאריה היה בת זוג, אריאל, והם הכירו בארוחת שבת. אריאל זכתה בבן זוג קשוב היודע לומר את המילה הנכונה ולתת עצה צנועה. כשאריה התקשה להביע את עצמו מול אריאל הוא נהג לכתוב לה. השניים הפכו לבן בית אצל המשפחות אחד של השנייה.

בתחילת אוקטובר 2023, ביום הולדתה של אימו, התכנסה המשפחה לחגוג. שלא כמנהגו נשא אריה דברים לכבודה וריגש את כל הנוכחים. אימו, דבי, אמרה אז, שאם זו תהיה הפעם היחידה שבה ידבר עליה, די לה בכך, משום שבליבה ידעה היטב את עומק אהבתו ורגשותיו כלפיה.

בסוכות תשפ"ד אריה לקח את חייליו לטייל בנחל פרת, אזור שהוא מאוד אהב. לאחר המסלול הביא את חייליו ליום עיון בנושא מנהיגות במכינת עין פרת בכפר אדומים. מתאמת הביקור במכינה כתבה לאחר נפילתו: "עד עכשיו בתפקידי במכון לא ראיתי מ"פ כזה קשוב, כנה ובגובה עיניים עם הפקודים שלו. ישר אחרי השיחה הוא עשה איתם סיכום, נתן לכל אחד לדבר והמשיך לאתגר אותם תוך כדי הסיכום".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו סוף שבוע שהה אריה בבית הוריו. בערב שבת, הוא ערב חג שמחת תורה, בילה בריקוד ובשירה עם משפחתו בבית הכנסת, נהנה ושמח. פתאום, מתוך ריקוד הסוחף, נשמע קול רועם: "עבדו את ה' בשמחה", ושם היה אריה, עטוף בטלית שכיסתה את ראשו. הילדים חזרו על המילים, וכולם פרצו בריקוד, ילדים, הורים, סבים וסבתות.

בשבת בבוקר התכוון אריה לצאת לבית הכנסת, אך בשיחת טלפון עודכן על המתרחש בדרום. מיד לבש מדים ונסע דרומה לגזרת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה, מצא את דרכו למוצב "יפתח" הסמוך לקיבוץ זיקים. מוקדם יותר התקיפו מחבלים את הבסיס, ובהגיעו לזירה הצטרף אריה עם כוח מיחידתו, כוח מגלן וכוח מגדוד "צפע" של חטיבת הצנחנים ולחם בגבורה עד שנפגע מאש מחבלים.

סרן אריה צירינג נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים, שתי אחיות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סרן.

ספדה אימו: "הייתה לנו זכות שהיה לנו בן כמוך ... אני תוהה אם היה לך מושג מה אנשים חשבו עליך. כל כך הרבה אהבה והערצה ... בהשבעה של יונתן ניגשת אליי וחיבקת אותי, עטפת אותי בזרועותיך, ואני חושבת שאנחנו נחוש את הזרועות החזקות האלה סביבנו, ונמשיך איתך, אחריך, קורא 'אחריי!'"

ספדה אלי אחותו: "בלתי נתפס שאתה לא פה איתנו. אתה כל כך גדול וחזק, אני לא מבינה איך פיזית אתה לא פה. אתה כל כך חסר, אני מתגעגעת אפילו רק לנוכחות שלך בחדר ... הייתה לך חזות מפוספסת, עם פָסון כזה, כי בכל זאת מ"פ, אבל יחד עם זאת היית פשוט ילד. ילד שובב, לפעמים מעט מעצבן, ילד שאוהב לרקוד ... איזו זכות הייתה לי להיות אחות של אריה צירינג, אדם כל כך אהוב ומוערך על כל הסובבים אותו".

חבר ילדותו, סם וייטפילד, כתב: "תחושות של פילוג היו זרות לגמרי לאדם כמו אריה. בנכם היה מלא אהבה לכולם, אהוב על כולם, והפגין כבוד לכל יהודי, ללא קשר לרקע, לדעות פוליטיות או להבדלים אחרים. מעולם לא שמעתי את אריה אומר מילה רעה על מישהו, וכמפקד בצה״ל הראה עד כמה אכפת לו מכל חייל וחייל. בחייו ובמותו, גילם אריה את אהבת ישראל, את ההבנה העמוקה שאנחנו עם אחד בארץ ישראל. אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ!"

באוגוסט 2022 אריה רץ את מרתון סן פרנסיסקו. את ריצתו הקדיש לזכר חללי צה"ל וכך הוא רץ את כל המרתון, עם דגל ישראל קטן בכיס ועליו כתוב בכתב ידו, "לזכר כל הנופלים במערכות ישראל". מאז חברים רצים במרתון ירושלים, העיר האהובה עליו, לאורו ולזכרו. כל רץ קיבל דגל ישראל כמו של אריה, עם כתב ידו.

באוגוסט 2024 התקיים לזכרו טורניר סטריטבול (כדורסל רחוב) ברעננה, וקבוצת הכנה לכושר קרבי של "טופ וואן" נקראה על שמו: "צוות אריה".

חבריו בחרו להנציח את דרכו בתרומת אמבולנס לעמותת "עזר מציון" לצורך הסעת חולים, קשישים ואנשים עם מוגבלות. על הרכב נכתב: "מוקדש לזכר רב-סרן אריה צירינג ז"ל, שנפל במלחמה ב-7.10, והשאיר לנו מורשת של ענווה, ראיית הזולת ומסירות למען עם ישראל".

מוקירי זכרו הוציאו מדבקות עם תמונתו והכיתוב: "רץ כצבי וגיבור כארי".

בעמוד "אינסטגרם" של עמותת יחידת "עוקץ" הועלה סרטון שבו קטעי וידאו מחייו של אריה ושיחות עם הוריו, עם אֶחיו, עם מפקד היחידה ועם חיילים. קרוביו הקימו את אתר האינטרנט: "מנציחים ביחד: אריה צירינג", ובו דברים לזכרו ותמונות, ודף אינטרנט לזכרו הועלה באתר תנועת "בני עקיבא".