בן משה. נולד בשנת תרע"ג (1913) בעיר קראקוב שבפולין. בילדותו קיבל חינוך דתי, למד ב"חדר" ואחר-כך בבית-הספר העממי. לימים הצטרף לתנועת הנוער הציונית-כללית "עקיבא" וב-1935 עלה לארץ-ישראל יחד עם קבוצת חברים מתנועתו. הם הצטרפו לחברי קיבוץ באר-יעקב שעשו כפלוגת עבודה בפתח תקווה לשם כיבוש העבודה העברית במושבה. הוא גם הצטרף לשורות ה"הגנה" והיה פעיל בה בתפקידי שמירה והגנה מפני כנופיות ערביות. אריה, נמוך הקומה והצנום, נחשב לאחד הפועלים הטובים בבאר יעקב, וכעדות חבריו היה: "שמח וטוב לב, עליז ומתלוצץ". ב-1936 נשא אישה וכעבור שנה נולד להם בן והמשפחה עמדה לחנוך את ביתה החדש שנבנה ליד באר יעקב. בכ"ה באלול תרצ"ח (21.9.1938), בשעה ששמר אריה על קבוצת חברים שעבדה בפרדס, התנפלה עליהם כנופיה ערבית מן המארב ואריה נפצע פצעי מוות. הוא הובא למנוחות עולמים בבאר יעקב. הניח אישה ובן.

דברים לזכרו נכתבו במדור "לזכר נעדרים" שבעיתון "דבר".