בן שלמה ואמיליה. נולד ביום א' בניסן תרצ"א (19.3.1931) בפולין. אריה עלה עם ילדי טהרן והתחנך בקיבוץ דגניה ושם למד בבית-הספר היסודי ואחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית- הספר התיכון שם. אחרי השואה עלתה משפחתו לארץ ואז נטל עליו אריה את דאגת קליטתה. בפרוץ מלחמת-הקוממיות השתתף בה. היתה בו באריה בגרות מלאה, נוח היה לדבר עמו ואפשר היה לסמוך עליו. נוכחותו תרמה תמיד שיקול-דעת, אחריות והתחשבות. מאז מלחמת-הקוממיות נשאר בצבא. גם כשפרצה מערכת-סיני השתתף בה וכן היה במלחמת ששת הימים. היה בו שילוב של לוחם אמיץ ושיקול עם רצון עז לעשות טוב יותר ולהשיג הישגים גבוהים יותר מתוך לימוד מתמיד. את מרבית שנות- שירותו עשה בחיל-הים ועלה במסגרת יחידתו עד שהיה לסגן מפקד היחידה. הוא עבר קורסים רבים בצבא ובכולם היה חניך מצטיין. לבסוף הגיע לדרגת רב-סרן. שש וחצי שנים לפני נפלו החליט להמשיך בלימודיו ואז נשלח על-ידי צה"ל לאוניברסיטה העברית בירושלים, סיים את לימודיו לתואר הראשון B.A.)) וכן לתואר השני M.A.)).הוא למד פסיכולוגיה ורק חדשים מספר לפני מועד הבחינות לתואר השני, ביום כ"א במרחשון תשכ"ט (12.11.1968), מת מיתה פתאומית. הניח אשה וילדה. הובא למנוחת- עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. במלאת למעלה משנה למותו כתב בין השאר מי שהיה מפקדו הישיר בשייטת דברים אלה: "אתה ניזכר בו - בחיוכו, בשקט הבטוח שהיה בו, בתבונתו הסלחנית - ומשהו נוח, נעים, מרגיע צף ועולה עם דמותו. אז, פחות מכל, נתפסת הוודאות של אבדנו. אינני יודע מהי בדיוק אותה תבונה שכל כך ייחדה אותו בין החברים לשייטת ובין מפקדיו ופקודיו. הוא לא היה אחד מהחבר'ה; היה בו משהו אחר. אבל כשמשהו העיק, על ה'אחר' שבו היו פונים... היתה בו בלוחם זה הבטחה נדירה לתרומה גדולה כל כך לחיל-הים ולשייטת בפרט - אולם הבטחה זו נבצר ממנו לקיים".