בן מלכה (אלקה) ויצחק. נולד בשנת 1865 בסיביר, רוסיה, למשפחת חוכרי יערות וסוחרי עצים. משחר ילדותו ספג לקרבו את אהבת הטבע ועבודת האדמה. למד בבית-הספר יסודי ואחר כך המשיך לימודיו בגימנסיה. בהיותו בן חמש-עשרה הצטרף לקבוצת צעירים ששאפה לעלות לארץ ישראל, ולעבד את אדמתה. בשנת תרמ"א (1881) עלה לארץ, התיישב בביתניה והיה לעובד אדמה. אחר-כך ניהל את מטעי הפרדסים של חברת יק"א בזכרון יעקב, ובשנת 1885 עבר לפתח-תקווה מקום שם גידל מטעים ופיתח הרכבות חדשות. בעקבותיו הגיעו לפתח-תקוה גם הוריו ואביו התמנה לרבה הראשי של המושבה. לאחר שנשא אשה הצטרף הזוג לקבוצה שיסדה בשנת 1901 את המושבה מלחמיה. באותה עת למד צילום והפך להיות צלם הגליל. ראשוני המושבה ידעו תקופת סבל ארוכה: מחלות, פגעי טבע והתנפלויות שודדים. בו' באייר תר"פ (24.4.1920) הותקפה מלחמיה על ידי פורעים ערבים והמתיישבים נאלצו להתפנות, ובראש וראשונה לפנות נשים וילדים. אריה הסיע בעגלתו אשה עם תינוקה ליבנאל. בדרך הותקפה העגלה ואריה נרצח. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות מנחמיה - יבניאל. הניח אשה, תשעה בנים ובנות ואחד-עשר אחים ואחיות.

קורות חייו רשומות ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" ונסיבות נפילתו כתובות בספרים "חיים שכאלה", ב"ספר השומר" וב"ספר תולדות ה'הגנה'".