בן קיילע וחיים קריגר. אשר נולד בפולין, בעיירה וישניץ, ביום י"ד באדר ב' תרפ"א (24.3.1921). הוא הצעיר מבין אחיו: אברהם, יהושע, דב ויעקב. התייתם מאימו בגיל צעיר מאוד.

אשר השלים לימודיו בבית ספר יסודי בעיר הולדתו ובבית ספר תיכון מקצועי למסחר בקרקוב. בנעוריו היה חבר פעיל בארגון "פועלי ציון".

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נעקר אשר מביתו והתגלגל כפליט במחנות עבודה בברית המועצות. בתום המלחמה חזר לפולין לחפש את שרידי משפחתו ומצא את אחיו דב. משם עבר לאיטליה ועסק בעלייה ב' ובהברחת עולים לישראל.

בעת שאשר ניהל את אחד ממחנות מעבר העולים באיטליה פגש בו זלמן שז"ר (לימים נשיא המדינה, אז חבר הנהלת הסוכנות), שהתרשם מאוד מאישיותו, ומכושרו וכישרונו הניהולי-ארגוני.

בשנת 1949 עלו אשר ואחיו דב ארצה (דרך איטליה). מפאת גילו לא גויס אשר לשירות הצבאי, אך מונה על ידי זלמן שז"ר לנהל את אחד ממחנות העולים הגדולים, "מחנה ישראל". אשר ניהל אותו בהצטיינות עד שהוחלט על סיום פעולת המקום ופירוק המחנה.

בשנת 1951 הצטרף אשר לשירות הביטחון הכללי. הוא עסק בתפקידים מקצועיים שונים, בהם כהונה כראש אגף לענייני מזרח אירופה.

בשנת 1966 נשלח אשר על ידי משרד החוץ לשמש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בלונדון.

בעבודתו שילב אשר את הידע שלו בשפות רבות: רוסית, פולנית, גרמנית, יידיש, איטלקית, אנגלית ועברית.

כל חייו אשר ראה עצמו כאיש שליחות ורגש אחריות דחף אותו, בנוסף לעבודתו בשירות הביטחון, גם לעסקנות ציבורית - כחבר מפלגת מפא"י וכסגן ראש עיריית בת ים.

אשר היה איש בעל שיקול דעת אך גם איש מעשה, סמל ליושרה, ענווה ומוסריות אשר לחם למען האמת והצדק.

אשר נשא לאישה את שולמית (לבית גולדברג) ולבני הזוג נולדו שני ילדים: בנימין-יצחק וענת.

אשר נפטר מהתקף לב ביום כ"ה בשבט תשכ"ח (24.2.1968). הוא נפטר בלונדון, בעת תפקידו כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל באנגליה. בן ארבעים ושבע בנפלו. אשר הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הניח אישה, בן, בת ושני אחים.