בן אברהם ומנוחה. נולד ביום י"א במרחשון תש"ח (25.10.1947) בתל-אביב. את לימודיו החל בבית-הספר "הגפן" בחיפה וסיים אותם בבית-הספר "יבנה" שבעיר. השתייך לתנועת "הצופים" וכן היה חבר בתנועת "בני-עקיבא". בועז המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית בקרית-שמואל אשר ליד חיפה ובבית-הספר התיכון המקצועי בקרית-שפרינצק. ברוך-כשרונות היה בועז ואהב להעמיק מחשבות. הוא אהב את חקר הלשון העברית ועסק בה ואף היה קרוב ללימוד התלמוד. לרבנים היה נער-שעשועים, והפרופיסורים, שהוא היה מהלך בקרבתם, היו משתאים לחכמתו. על-פי מידותיו אפשר היה לראות אותו כאיש-חסד וחבריו (שהשתתפו בהמוניהם בהלוויתו) סיפרו איש לרעהו על מעשה טוב שעשה בועז עמו ועל העזרה שהגיש לו בשעת הצורך. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל ושירת בחיל-ההנדסה וביום י"א בתמוז תשכ"ח (7.7.1968) נפל מפקדו בצה"ל סיפר על חוש האחריות שלו ועל כשרון התושייה שבו במילוי התפקידים הקשים ביותר ביחידתו. בועז כתב רשימה לזכר ידיד-נפשו מנוער, הוא משה טל, ביום השנה לנפלו וזו פורסמה (בשבועון "פנים אל פנים") חודש לאחר שסיים בועז את כתיבת הרשימה; בה ניכר היטיב בנתינת ניתוח פסיכולוגי של נפש חברו, בהבנת סגולותיה ובהערכתו אותן. רשימה זו מעידה על עצם סגולותיו-הוא ועל כושר-העילוי שלו. פרט לתוכן-הרשימה מתגלה שם תחושתו הלשונית שינקה מן המקורות. אף בחיבורו על סיפורו של אלבר קאמי ("הזר"), אשר נשאר בכתובים, השכיל בועז לנתח את יצירתו של הוגה-הדעות והמשורר הצרפתי הזה ואף את תכונותיו של בעל-היצירה.