בן בכור של טוני ואשר. נולד בתש"ה (1945) בטריפולי שבלוב. אח בכור לשמונה אחים ואחיות.

בשנת 1951 עלתה המשפחה לישראל, לקריית מלאכי. בכור למד בעיר, בבית ספר יסודי "האחים" והמשיך לתיכון מקצועי שבו למד מכונאות רכב. בשנות לימודיו היה פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד".

ב-1963 התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל השריון.

בשנת 1965, עם שחרורו משירות החובה, החל בכור לעבוד כאזרח בבסיס צה"ל. ב-1970, אחרי חמש שנים, התגייס למשטרת ישראל והצטרף ליחידת הפיקוח נגד הברחות. כעבור כשנה עזב את המשטרה והתגייס לשירות קבע בצה"ל, בחיל האוויר.

בשנת 1967 נשא בכור את רבקה לאישה והם הקימו את ביתם בקריית מלאכי, שם נולדו אושרי, רינת וטלי. ב-1975 עברו לאשדוד, ושם נולדו עוד שני ילדים – עמית ומאור. איש משפחה למופת היה, בעל ואב מושלם. אדם צנוע וחרוץ שאהב לעזור לזולת ועשה מצוות ומעשי חסד רבים, והכול בצנעה – רבים מהדברים נודעו למשפחתו רק אחרי פטירתו.

בכור שירת בחיל האוויר במגוון תפקידים, בעיקר בתחום כלי רכב שבו היה לו ידע רב. הוא השקיע את מרצו ומסירותו בטיפול ברכב ובאחזקתו, ועם השנים והניסיון שצבר מצא פתרונות לכל בעיית חילוץ ותיקון, רבים מהם פתרונות מקוריים ובלתי שגרתיים.

בכור שירת במסירות, עבד שעות רבות בהתמדה והיה אהוד מאוד ומוערך על ידי מפקדיו. לפקודיו בכל מקום ותפקיד התייחס ברגישות ובאהבה רבה, דאג להם וזכה לאהבתם ולהערכתם. תפקידו האחרון היה סגן קצין רכב באגף שכלל מאות כלים מסוגים שונים, בדרגת רב-סמל ראשון.

לאורך שנות שירותו שירת ברחבי הארץ, כולל בסיני. הוא נטל חלק במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

בשנת 1983 נפצע בכור, בעקבות הפציעה הוכר כנכה ופרש מהצבא. מצבו הבריאותי הידרדר בעשר השנים הבאות כתוצאה מנכותו, עד שביום ו' באדר תשנ"ג (27.2.1993) נפטר.

בן ארבעים ושבע בפטירתו. בכור הובא למנוחות בבית העלמין בקריית מלאכי. הותיר אישה וחמישה ילדים, הורים ואחים.

בכור מונצח עם כל חללי אשדוד עיר מגוריו ועם כל חללי קריית מלאכי, העיר בה גדל, באתרי ההנצחה העירוניים, וכן באתר מרכז "אור שלום" שהוקם לשימור מורשת יהודי לוב.