בן לאה ושמחה. נולד בי"א באדר א' תרפ"ד (16.2.1924) בברלין למשפחה ציונית ממוצא חסידי מיוצאי גאליציה. בשנת 1926 עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתקעה בירושלים שם למד בן-עמי בתלמוד תורה לבנים מיסודה של "המזרחי", המשיך לימודיו בסמינר "מזרחי" ואחר כך בגימנסיה "בגרות". גם היה הולך לבית מדרש ללמוד גמרא. ב-1941 הצטרף לשורות האצ"ל.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לחיל הרגלים הארצי-ישראלי "באפס" והיה בין "אסירי הסמל" שסירבו לענוד את הסמל ה"פלשתינאי" בסוף 1943. בימי שירותו הצבאי הצטרף למחתרת לח"י, סיפק לה תחמושת ופצצות ואחר כך ערק מן הצבא כדי להקדיש את עצמו כולו לפעילות המחתרת. עד מהרה התבלט כאחד הלוחמים הנועזים והשתתף כאיש שורה ואחר כך כמפקד במבצעים מזויינים להחרמת נשק ותחמושת במחנות צבא, בפיצוץ גשרים ורכבות, והיה סגן מפקד המבצע לפיצוץ המטוסים הצבאיים בשדה התעופה שליד כפר סירקין. אור לי"ט בסיוון תש"ו (18.6.1946) היה מפקד ההתקפה על בתי המלאכה בחיפה ובדרך הנסיגה היה מראשוני הנופלים באש של כוחות בריטיים שהציבו להם מארב. הוא הובא למנוחות בבית הקברות של חיפה. הניח הורים, אח ואחות.

שמו הונצח בספרים "מבצר עכו;" "חיילים אלמונים;" "מערכות האצ"ל" ובכתבי לח"י.