בנם של אלנה ולב. נולד ביום י"ג באב תשס"ד (31.7.2004) בנוף הגליל (אז - נצרת עילית).

בן גדל והתחנך בנוף הגליל ולמד בבית ספר יסודי בעיר. כשהיה בן שתים-עשרה, עברה המשפחה לעפולה. בן למד בכיתת "מופ"ת" (כיתת מצטיינים) בכפר הנוער "ויצו ניר העמק" הסמוך לעיר, ולאחר מכן המשיך לתיכון "אורט אלון בן גוריון" בעפולה.

ילד חכם ושובב, דומיננטי, אהוב על כולם ומצטיין בלימודיו. מגיל צעיר ניחן בכנות ובישירות ותמיד אמר את שעל ליבו, לא משנה מי עמד מולו. כך, למשל, הצהיר בפני אימו: "אם אני חושב שהמורה לא יודעת את החומר אגיד לה".

הוריו מספרים ש"נולד עם הגה ביד" ואהב כל דבר עם גלגלים והגה. כפעוט, רכב על בימבה, המשיך לקורקינט, ומאוחר יותר לימד את עצמו לרכוב על אופניים ללא גלגלי עזר. בהמשך, עבר לאופניים חשמליים וכשהגיע לגיל המתאים, רכש אופנוע.

בן רקד במשך שש שנים ריקודים סלוניים, החל מגיל ארבע ועד גיל עשר. בתקופה זו זכה במדליות ובגביעים בזכות כישוריו.

בן אהב ספורט, בעיקר שיחק טניס שולחן ולפני גיוסו לצבא זכה במקום ראשון בכל אזור הצפון.

ב-23.10.2022 התגייס לצה"ל. תחילה, שובץ כלוחם ביחידת "אגוז", יחידת קומנדו מובחרת הפועלת תחת חטיבת "עוז" – חטיבת יחידות הקומנדו של חיל הרגלים. הוא עבר כמעט את כל מסלול ההכשרה, אך חודש לפני סיומו שבר את היד. בעקבות פציעתו עבר לשרת בחטיבה כנהג.

בן היה אדם מלא הומור ושמחה, שניצל כל רגע בחיים ונהג לומר: "החיים לא שווים כלום אם לא עושים בהם מה שאוהבים". הוא ידע להקשיב, לחבק ולגעת באנשים, דאג לאחרים יותר מאשר לעצמו ופיזר סביבו אהבה אינסופית. תמיד היה שם בשביל כל מי שהיה זקוק לו, הקרין שקט וחום והשרה סביבו תחושת ביטחון. במצבים קשים או מורכבים, ידע להרגיע ולומר ש"יהיה בסדר", אך מעולם לא הסתפק במילים ועשה הכול על מנת להבטיח שאכן כך יהיה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

לאורך כל המלחמה שירת בן בגבול הצפון, שאליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון. הוא שימש כנהג בפלוגת הנהיגה של חטיבה 769 (עוצבת "חירם"), סייע לתושבי האזור ושמר על יישובי הצפון יחד עם חבריו. למשפחתו מיעט לספר על תפקידו במהלך המלחמה. "הוא לא סיפר הרבה מה הוא עשה בצבא", סיפרה אימו, "תמיד אמר שהכול בסדר וזהו. לא ידענו אפילו חצי ממה שעבר... אני כל הזמן דאגתי, לא ישנתי בלילות ותמיד הסתכלתי בטלפון לראות אם הוא כתב משהו".

לקראת סוף שנת 2025, היה אמור להשתחרר מהצבא. מפקדיו הציעו לו להמשיך לשירות קבע, והוא התלבט אם להיענות להצעתם או להשתחרר ולהירשם ללימודי המשפטים שעליהם חלם.

ביום שני, 28.4.2025, רכב על אופנועו בדרכו הביתה מהבסיס בו שירת. סמוך ליישוב כפר תבור, היה מעורב בתאונה עם רכב פרטי ונפצע באורח קשה. הוא פונה לבית החולים "העמק" בעפולה, אך שם מת מפצעיו.

סמל ראשון בן ציטרין נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום ל' בניסן תשפ"ה (28.4.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו הורים.

אימו כתבה: "אני לא יודעת איך אוכל להמשיך לחיות. בפנים אני לא חיה, בפנים הכול ריק. אני לא יודעת איך לחיות בלעדיו... החלום שלי כאימא היה שילמד, יתחתן ויביא לי נכדים. והחלום של בן היה להיות אבא צעיר ורצית שיהיו לך שלושה ילדים, עכשיו אין לי אף אחד".

ספד אביו: "אני גאה בך מאוד בן יקר שלי. חבל שהלכת כל כך מוקדם, עכשיו אתה חלק מההיסטוריה של ארץ ישראל".

ספדה בת דודתו, מיכל: "שבוע כבר שאתה רחוק ממני, איך עבר כל כך הרבה זמן. כל השבעה חייתי אותך דרך אחרים, שמעתי ונשמתי את הסביבה שלך כל יום, כל היום... כמה אנשים אוהבים אותך בן, יושבים ומספרים לי כמה אתה שובב, מצחיק, חכם, חבר אמת והחצי השני של כל אחד בערך. זה לא מפתיע אותי כי אני יודעת מי אתה. אתה הילד הכי קסום שיש. דרך החברים שלך הבנתי איזה גבר הפכת להיות, אני גאה בך על מי ועל מה שאתה... אתה בדם שלי, בעור שלי ותישאר כל החיים".

"תודה על כל רגע של צחוק איתך", כתב חבר לפלוגה, "תמיד ידעת לדרבן כשצריך ולהוריד כשהגזמנו. תמיד נזכור אותך כילד חייכן, רגיש, סקרן ומצחיק עם ערכים מטורפים ולב זהב. כל כך הרבה אנשים אהבו אותך, גם כאלה שהכירו אותך כמה דקות. הצלחת להיכנס להם ללב ישר, כי ככה היית, בן אדם אמיתי וישר בלי פוזות וסיפורים.

"הפלוגה לא תהיה אותו דבר בלעדיך, זה בטוח. השארת אותנו שבורים, מרוסקים וכאובים אבל אוהבים... סיימת את החיים בכבוד רב על הדבר שהכי אהבת בעולם... היית אכבר גבר אחי, תהיה חסר לנו לתמיד ואנחנו נמשיך להזכיר ולהנציח אותך בכל רגע שנוכל, כדי שכולם יכירו את הילד המדהים שהיית".

משפחתו של בן החליטה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתו.

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_ben_tsitrin_. בראש העמוד משפט מוכר שלו: "החיים לא שווים כלום אם לא עושים בהם מה שאוהבים".

עמוד הנצחה נוסף לבן נפתח באתר memoriz.plus.