בנם הבכור של כרמל ומשה. נולד ביום ח' באייר תשנ"ז (15.5.1997) בקדרון. אח לים ומיקה.

בן, ילד יפה עם צרור תלתלים עליז ועיניים שובבות, גדל והתחנך במושב קדרון שבשפלה. למד בבית הספר היסודי "בית אור" ביישובו ולאחר מכן בתיכון האזורי המקיף על שם י"ח ברנר בקיבוץ גבעת ברנר. בנעוריו נסע עם משפחתו לשליחות בארה"ב והתגורר בעיר רוקוויל שבמדינת מרילנד, שם למד במשך שנתיים בבית ספר. לאורך כל שנות לימודיו בלט כתלמיד מצטיין, מוכשר וחכם, עם כישורי למידה טובים ויכולות ספורטיביות יוצאות דופן.

מגיל צעיר הפגין עצמאות בבחירות שלו ולא נתן לאיש לעצור בעדו, כתבה אימו: "כך בגרת, בדרך שלך, בהחלטות שלך, ואני הוקסמתי מחוכמתך המבריקה, והכול היה נראה לי הגיוני".

ביום 14.12.2015 התגייס לצה"ל ושובץ ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669) בחיל האוויר. לאחר מסלול ההכשרה מונה לתפקיד סמל צוות הכשרות.

כעבור זמן יצא לקורס קצינים, ובסופו התמנה למפקד מחלקה מבצעית בגדוד "הבוקעים הראשון" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. בתום התפקיד חזר ליחידה 669 כקצין שטח, ולאחר מכן מונה לסגן מפקד פלוגה ביחידת הקומנדו "אגוז" בחטיבת "עוז". בסיום התפקיד יצא לקורס מ"פים והתקדם לתפקיד מ"פ הכשרות ב"אגוז", ולאחר מכן מונה למפקד הפלוגה המסייעת בגדוד "הבוקעים הראשון" בחטיבת "גולני".

את כל תפקידי הפיקוד ביצע בן בהצטיינות. כמפקד כריזמטי ומקצוען התאפיין בענווה, ברוגע ובהקשבה, בלט בתעוזה להיות ראשון ובאומץ לעשות, לשנות ולתקן, ידע לרדת לפרטים, והייתה בו בגרות פיקודית מגיל צעיר. פיקוד מלפנים, חתירה למגע, נוכחות ודוגמה אישית היו חלק מתפיסת עולמו. מפקדיו העריכו את יכולותיו המרשימות, את חוכמתו ואת מסירותו, ופקודיו נשאו אליו את עיניהם והלכו אחריו באש ובמים.

בשנת 2019 הכיר את אריאל, ובין השניים נרקם קשר זוגי ופרחה אהבה גדולה. אריאל תיארה: "הכול היה כל כך פשוט מהרגע הראשון איתך, מייד ידענו שזה זה, מאפס למאה, אהבה ללא גבולות, כאילו הסתובבנו שנינו בעולם, מוכנים ויודעים שזה זה ורק חיפשנו אחד את השנייה". מסירות וקבלה הדדית אפיינו את הקשר שלהם. כעבור שלוש שנים עברו לגור יחד בדירה בהרצליה, והחלו לתכנן את עתידם המשותף.

בן, עמוד התווך במשפחתו, שמר על קשר קרוב עם הוריו. עם אביו ניהל שיחות עומק על החיים, על המשפחה, על אתגרי הפיקוד איתם התמודד ועל ביטחון המדינה ועתידה. אחיו ים ואחותו מיקה זכו ממנו לדאגה, לאהבה ולעצה טובה בעת הצורך, והם בתורם היו האור של חייו. ים ראה בו מודל לחיקוי והושפע ממנו מאוד. כשמיקה נולדה, בהיותו בן שתים-עשרה, ביקש מהוריו לטפל בה בשעות אחר הצוהריים והעריך את הרגעים איתה.

בשנות שירותו הצבאי טס עם המשפחה לחופשות כשניתן היה ועם אביו לטיולי יין בדרום אפריקה ובאיטליה.

בשעות הפנאי שיחק כדורסל, עסק בריצה והתאמן בחדר כושר. אהב לטייל ברגל בשבילי ישראל, הכיר היטב את ההיסטוריה שלה, פקד אתרי קרבות ולמד מקרוב את סיפורי הנופלים והקרבות. בן נהג לטייל ביקבים בארץ ובעולם ופיתח תחביב של הכנת בירה איכותית ביתית.

בן, גבר גבוה, יפה תואר וספורטאי שרירי וחסון, בורך בכושר מנהיגות, שידר עוצמה ועם זאת, ניחן בביישנות, ברכות ובצניעות. ערכים וחוש צדק הובילו אותו וכן עזרה לזולת ובעיקר למי שנתפשו בעיניו כחלשים יותר. בן סייע לרבים מחייליו, בהכוונה, תמיכה רגשית ובאמצעים חומריים כשנדרש היה.

במרץ 2023 סיים את תפקידו בגולני והתלבט באשר לעתידו. אף שהתקבל לתוכנית היוקרתית "גדעונים" של צה"ל והתראיין אצל מפקדים בכירים, החליט בסופו של דבר לצאת לחופשה ללא תשלום כדי לבחון את המשך דרכו.

בתקופה זו טס לטיול בדרום אמריקה ונרשם ללימודים באוניברסיטת תל אביב במסלול מדעים דיגיטליים להיי-טק וראיית חשבון.

אף על פי כן, מתוך רצון "לסגור מעגל" ביחידה בה החל את דרכו, חזר לשירות כמפקד פלגת לוחמים ביחידה 669 באוגוסט 2023.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בערב החג סעד בן עם משפחתו וסיפר שאמור היה להצטרף לחבריו מהמושב למסיבת "נובה" ליד קיבוץ רעים, אך נאלץ לוותר על כך בגלל פעילות מבצעית ביחידתו. למוחרת בבוקר כשפרצה המלחמה הוביל בן את פלוגת הלוחמים שלו לפעילות חילוץ ופינוי במערב הנגב. תחת אש הוביל אותם לחילוץ עשרות אזרחים וחיילים מלב הקרבות לבתי חולים, בקיבוץ בארי, באזור מסיבת הטבע ליד רעים ובמוצב "סופה" הממוקם במרחב החטיבה הדרומית של אוגדת עזה.

ביום זה נרצחו שניים מחבריו במסיבת "נובה" ברעים ובנוסף איבד בן באותו יום תשעה-עשר חברים, לוחמים ומפקדים שהכיר מ"גולני" ומ"אגוז" שנפלו בקרבות. את שמותיהם רשם בטלפון הנייד שלו ומעבר לתחושת הזעזוע, חש צער ועצב גדול על שלא יכול להשתתף בהלוויות בשל הלחימה והקרבות. באותם ימים, הגיע לתובנות מעצימות שאותן ביטא: "כל יום עצוב שהיה להם (לנופלים) לא יחזור יותר – החיים הם קצרים וצריך לנצל לאותם. הגעתי למסקנה שהחיים הם חצי-חצי: חצי תרומה, משמעות ונתינה, אבל גם חצי למשפחה, למנוחה ולשלווה".

לאחר אותו היום במשך שבועיים פעל בן להתארגנות ולהיערכות לקראת המשך שלבי המלחמה, ועם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה בשלהי אוקטובר התעקש להוביל את הלוחמים שלו בהתקפה בתוך הרצועה.

בן האמין שיחידת 669 חייבת להיות חלק מהתמרון של כוחות צה"ל בעזה ובכל מקום אחר. הוא שאף להוביל את פקודיו כחלק מהכוחות המתמרנים ולהביא לידי ביטוי את יכולות היחידה בתחום הרפואה, החילוץ והפינוי. בן הצליח להשפיע על הפיקוד הבכיר ביחידה ובחיל האוויר ושיכנע אותם להשתלב בקרבות כחלק מהתמרון. את המסוק הראשון הנחית בעצמו כחלק מצק"ח "ברק" והוכיח שניתן בעשרים וחמש שניות להעמיס פצועים ולהבטיח את כניסתו ויציאתו של המסוק בביטחה.

במשך חמישה שבועות שהה בן ברצועה עם הכוחות של עוצבת השריון "ברק". הוא ואנשיו העניקו טיפול מציל חיים ללוחמים בשטח, הנחיתו מסוקים בתוך הרצועה ופינו במהירות חיילים פצועים לבתי החולים בארץ.

לאורך כל אותם שבועות של לחימה פונו מאות פצועים של צה"ל לבתי החולים במהירות שיא שכמותה לא הייתה בשום מלחמה. בדרך הזו ניצלו חיים רבים, ולוחמים רבים זכו להגיע בזמן לשולחן הניתוחים כשרופאים מצילים את חייהם.

במלחמה כולה חולצו במהירות וביעילות על ידי אנשי יחידה 669 למעלה משלושת-אלפים פצועים, הרבה בזכות השיפורים שבן הביא לידי ביטוי מאז 7 באוקטובר 2023.

בשיחה שניהל עם אביו, אמר בן שהוא רואה זכות גדולה לקחת חלק חשוב במלחמה הזאת אותה תיאר כמלחמה ברוע המוחלט. הוא היה חדור מטרה ושאף לקחת חלק בכל משימה להשבת החטופים הביתה. הוא חש גאווה להיות מפקד בעת מלחמה.

ביום 12.12.2023, לקראת סיום משימתו בעוצבת "ברק", נודע לו שללוחמי חטיבת "גולני" הנלחמים בשכונת שג'אעיה אין כוח חילוץ ופינוי ייעודי של 669. על כן, ביקש לחזור חזרה לקרבות עם לוחמיו ככוח חילוץ ייעודי, הפעם לחטיבת גולני. מייד כשחבר עם כוחותיו לחטיבת גולני, התקבל דיווח על ארבעה פצועים מלוחמי החטיבה וכמה מנותקי קשר שנמצאים בתוך מבנה בשכונת שג'אעיה. לאחר שקיבל אישור חתר למגע והתקדם יחד עם צוות 669 שהיה תחת פיקודו לכיוונם. בפעולה זו שילב את ניסיונו כמפקד בחיל רגלים עם ניסיונו כמפקד ביחידת החילוץ. בהגיעו לאזור חבר למפקדים בגזרה, התעדכן בתמונת המצב, איתר את המבנה בו שהו הנפגעים ונכנס בראש אנשיו לתוך המבנה. בשל חשש לירי דו-צדדי הונחה בן להיכנס ללא אש, כשנכנס לתוך המבנה נקלע למארב של מחבלים שפתחו לעברו בירי. בן והקשר, רב-סמל רום הכט, נהרגו במקום.

הקרב שהתפתח במקום הביא לידי ביטוי את רוח צה"ל וערך הרעות, במהלכו נפלו תשעה לוחמים.

רב-סרן בן שלי נפל בקרב ביום א' בטבת תשפ"ד (12.12.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב קדרון. הותיר הורים, אח, אחות ובת זוג.

ספדה אחותו מיקה: "אהוב שלי, אני כל כך מתגעגעת אליך. שמחה שיצא לי לחיות איתך חמש-עשרה שנה בתואר האחות הקטנה של בן שלי. אמשיך להתגאות בזה, רק בלעדיך. אוהבת אותך מאוד, ילד. אתה תהיה חסר לי כל החיים".

בהספדו כתב אביו של בן: "את בן צריך לזכור כמי שהיו בידיו כל האפשרויות בכדי לממש את שאיפותיו האישיות ולעשות לעצמו בחוכמה ובכישרון רב! אבל הוא בבחירותיו תמיד בחר לעשות בשביל המדינה שאהב, ועבורה נלחם ונפל".

ספד מפקד יחידה 669: "אני מודה פה בפניכם, משפחה וחברים, ששלי הפעיל אצלי בלב משהו אחר כאדם ומפקד. כל מפקד פה מכיר את זה שיש חיבור שלא ניתן להסביר ... שלי, אתה המפקד שיחידה 669 הייתה צריכה בעת הזו – להעז להיות מלפנים ולמשוך אותה קדימה. המפקדים שלך, הלוחמים שלך, הסתכלו עליך, ידעו מה מצופה מהם והלכו אחריך וילכו אחרי מורשתך לכל מקום".

בן מונצח באנדרטה בהר טייסים לזכר לוחמי חיל האוויר שנפלו בעת שירותם.