בן צרויה וישראל. נולד בשנת תרנ"ב (1892) במשהד, איראן. בהיותו בן שלוש שנים עלתה המשפחה לארץ-ישראל ורוב הדרך עשתה ברגל. אביו ושני אחיו רכשו חלקת-אדמה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, בנו בה ביתם והתיישבו שם כחלוצים. המשפחה גם דאגה להעלות ארצה קרובים ומכרים מאפגניסטאן ותורכסטאן וסייעה להם להתיישב בשכונתם, שהיתה ברבות הימים ל"שכונת הבוכרים". במלחמת העולם הראשונה גויס בן-ציון לצבא התורכי ונשלח לחזית גליפולי. לאחר כשנה של קרבות ערק והגיע לאיסטנבול. בסיום המלחמה שב לארצו ולעירו, נשא אשה והקים משפחה. בירושלים עסק כמגיה לספרי קודש בשפות פרסית, בוכרית, תורכית וספרדית. עם השנים שימש כסופר סת"ם ואחר-כך עבר לחלוקת עתונים. בהיותו מעורה בחיי העדה הבוכרית מונה בן-ציון לפי הנחיית ראשי העדה, כאחראי לחלוקת מזון בחגים למשפחות נצרכות בעיר. הוא שימש גם כחזן בבית הכנסת הנושא את שם משפחתו, בעיקר בתפילות הימים הנוראים. ברבות הימים התגייס לנוטרות ומילא תפקידיו בנאמנות. בכ"ו בחשוון תש"ז (20.11.1946) נהרג על משמרתו כנוטר בהתפוצצות בנין מס הכנסה בירושלים. בן חמישים וארבע היה במותו. הוא הובא למנוחות בהר הזיתים. הניח אשה, שלושה בנים ובת.

עיריית ירושלים הנציחה את זכרו בקריאת רחוב על שמו בשכונת הבוכרים, סמוך לביתו.