בנם של איידה ושלום. נולד ביום כ"ט בשבט תשנ"ז (29.1.1997) בחיפה. אח לכפיר, מירית ואפרת.

בנימין גדל והתחנך בחיפה, למד בבית הספר היסודי "טשרניחובסקי" ובחטיבת הביניים "ליאו באק" והמשיך ללימודי תיכון בבית הספר "עירוני א'", במגמת רפואה.

נער שקט, מופנם וערכי, שבלט דווקא דרך צניעותו ונוכחותו השקטה. ניחן ביושרה ובלב פתוח. "כל מי שפגש בו זכר את האדיבות ואת החום האנושי שהקרין" סיפר מנהל בית הספר ורכז השכבה שלו והוסיף: "הוא לא היה מהתלמידים הבולטים כלפי חוץ, אבל אי אפשר היה לפספס את טוב הלב והאחריות שבו".

עזרה לזולת ורצון לסייע היו נר לרגליו, נהג לעשות מעשים טובים רבים בסתר מבלי לספר עליהם לקרוביו. קשור מאוד היה לבני משפחתו, דאג להם וביקש את רווחתם.

בעל חוש מוזיקלי, הפליא לנגן בגיטרה ואהב מוזיקה, משחקי מחשב וטיולי קמפינג.

בהגיעו לגיל גיוס התנדב לשירות כלוחם בחטיבת "כפיר". עבר הכשרות שונות והצטיין במשימותיו. חבריו סיפרו על הצחוק המתגלגל וחוש ההומור שאפיינו אותו, על יכולתו לרומם את מצב הרוח של הלוחמים בצוות גם ברגעים קשים, וכל זאת לצד בגרות ומסירות רבה לתפקיד וליחידה.

לאחר שחרורו משירות סדיר המשיך בשירות מילואים פעיל. אחראי וחדור מוטיבציה הקפיד להתייצב לאימונים ויצא לפעילויות מבצעיות שונות.

בנימין למד תכנות והיה למתכנת מוכשר, עבד בחברת MyHeritage (חברת הייטק ישראלית המפתחת פלטפורמה לגילוי, שימור ושיתוף היסטוריה משפחתית). נציגת החברה תיארה אותו כבחור נעים הליכות, אכפתי וקשוב, שהביא אור רב לעבודתו ולקח אחריות מלאה על כל פרויקט שביצע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

לאחר כשבועיים מתחילת המלחמה, החל צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה. במהלך התמרון לחמו חיילי צה"ל ברצועה, מנהלים קרבות עזים מול עשרות מחבלים ומחסלים חוליות טרור רבות. עם התארכות הלחימה וגיוס לוחמי מילואים נוספים, נקרא גם בנימין לשירות.

ביום 5.1.2025 התגייס לסבב מילואים נוסף והוצב לשירות כלוחם בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה. היה חדור מוטיבציה והאמין בצדקת הדרך. אימו סיפרה כי שירת במילואים במשך שמונה חודשים כמעט ללא הפסקה, והוסיפה כי לפני שיצא לסבב האחרון, התעקש לנקות את מכוניתו שהייתה מלאה באבק למרות עייפותו באומרו: "אימא, אל תדאגי, אני הולך לשמור על המולדת. ואם אמות, אז אמות כגיבור".

דודו סיפר כי בכל שיחה ביניהם נהג בנימין להרגיעו ולומר: "דוד אל תדאג, אני נמצא שם, אני שומר עליך, אתה יכול לישון טוב".

בנימין נהרג ב-7 ביולי 2025 במהלך פעילות מבצעית בבית חאנון. בתקרית נפגעו לוחמים נוספים.

רב-סמל בנימין אסולין נפל בקרב ביום י"ב בתמוז תשפ"ה (7.7.2025). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

אחיו כפיר ספד לו: "בני, הבן הקטן של אבא ואימא. תמיד שמרת על ההורים ודאגת לאחיינים שלך, אבל אלוהים החליט שהוא רוצה אותך לידו עכשיו. כעת האור בעולם הזה חלש יותר. אני אוהב אותך אחי".

חבריו ספדו לו: "אנחנו בשוק. חלקנו עוד דיבר איתו אתמול בלילה. דיברת על העתיד. אנחנו פשוט לא מאמינים. הלב האדיר שלך מילא את כל החלל. אתה אהוב מאוד. אנחנו כואבים ונזכור אותך. היית לוחם גיבור. יהי זכרך ברוך".

לזכרו של בנימין הוקם ונחנך בספטמבר 2025 חדר מחשבים חדש בבית הספר של חב"ד "שלהבות" בחיפה, פרויקט שהוקם בסיוע חברת MyHeritage בה עבד.