בנם הצעיר של צופיה ונתנאל. נולד ביום כ"ב בחשוון תשס"ד (17.11.2003) בירושלים. אח לאלינור.

בנימין גבריאל גדל והתחנך בירושלים. ילד אהוב, חייכן ושמח. בלט בטוב ליבו, ברגישותו לזולת וברצונו לתמוך בסובבים אותו ולסייע להם. הוריו היו בראש מעייניו, תמיד עזר להם ככל יכולתו. כך גם קרובי משפחה אחרים, שלכל אחד מהם הקדיש מתשומת ליבו. לא אחת טיפל בבני דודיו הקטנים כדי לפנות להוריהם זמן לעבודה או למנוחה.

היה חברותי מאוד, אוהב אדם ונעים הליכות. "בן בן" היה כינויו בפי המקורבים לו. מצא שפה משותפת עם כל אחד, והיה חביב על הבריות, מקטן ועד גדול. תם וישר, ולא דיבר סרה באיש.

למד בישיבת "קרית נוער ירושלים", ישיבה תיכונית מדעית-טכנולוגית בשכונת בית וגן בירושלים. היה חביב על התלמידים והמורים בזכות מידותיו הטובות וערך הנתינה שאפיין אותו. אחד ממוריו סיפר כי בחג פורים, כאשר נתנו תלמידי הכיתה משלוח מנות איש לרעהו, הבחין בנימין כי אחד התלמידים לא קיבל משלוח, משום מה. הזדרז ואמר למורה, "אני נותן לו את כל מה שיש לי". כך, בנדיבות שאפיינה אותו, ובהזדהות עם מי שחסר לו, תרם תמיד לסביבתו. אותה רגישות הפנה גם כלפי בעלי חיים, כשאסף לביתו חיות עזובות, טיפל בציפור פצועה שמצא ברחוב ודאג לבית חם לארנב נטוש.

היה חרוץ מאוד ועסוק תמיד, ועוד בנעוריו עבד בעבודות מזדמנות כדי לקנות כל מה שליבו חפץ. מוזיקה הייתה אהבתו הגדולה, והוא שאף להיות די-ג'יי כדי לשמח אנשים במסיבות ובאירועים חגיגיים. רכש גם חלק מהציוד כדי לעבוד בתחום. היה בעל יוזמה, ובכל סיטואציה היה מוצא מה לשפר ולשדרג.

עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ביום 25.10.2022. עבר טירונות והוכשר לתפקיד נהג משא כבד. שירת בתפקיד זה בגדוד כיפת ברזל דרום (947) של מערך ההגנה האווירית, בבסיס חצרים של חיל האוויר. בזמן שירותו הכיר את ליהי והם הפכו לזוג אוהב.

גם בזמן השירות בצבא באה לידי ביטוי אהבתו לבעלי חיים, כשחילץ ארבעה גורי כלבים שמצא ליד בית לחם והביאם למקום מבטחים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת נשאר בנימין בבסיס לתורנות סוף שבוע. כשנראו הטילים הראשונים על מסכי מרכז ניהול היירוטים, חיילי הסוללה הדרומית של כיפת ברזל נכנסו לפעולה.

בשעה שמונה בבוקר התכתב בנימין בוואטסאפ עם בן דודו, שכתב לו, "בן בן, תיזהר. אתה קרוב לחדירה של המחבלים, אל תצא". בנימין שלח לו תמונה שלו והשיב בקצרה, "אחי, אני באמצע של הכול". אחר כך הזהיר את בני משפחתו מפני המצב הביטחוני, וכתב להם לנעול את הדלתות ולא לצאת מהבית. בשעה 8:50 כתב לחברתו: "אל תחזרי לישון, לכי לחדר מוגן". והיא השיבה: "אני אוהבת אותך". ההודעה האחרונה שקיבלה ממנו הייתה: "גם אני אוהב אותך".

כעבור כשעתיים של מטחים בלתי פוסקים, כשמלאי הטילים המיירטים הלך ואזל, נוצר הצורך לחמש את המשגרים הקדמיים, אלה הסמוכים לגבול רצועת עזה. לביצוע משימת החימוש התנדבו בנימין כנהג, ואיתו סרן סהר סעודיין, מפקדת פלגה, וסמל נתיב קוצרו.

בשעה תשע יצא בנימין מהבסיס בטנדר די-מקס צבאי, לידו ישבה הקצינה ובמושב האחורי החייל. בדרכם למשגרים נתקלו במחסומי משטרה שניסו למנוע מהם להגיע לאזור הלחימה, אבל הם היו נחושים להשלים את המשימה. בשעה 9:36 נראה רכבם בתמונה בכביש 234, בין צומת אורים לצומת רעים. כמה דקות לאחר מכן, בצומת רעים, נתקלו השלושה במארב. המחבלים פתחו עליהם באש, והם ירו בתגובה.

במהלך הקרב הקצר התהפך הרכב שבו נסעו והשלושה, בהם בנימין, נורו למוות. ליד הרכב נמצאו המחבלים שהשלושה חיסלו בטרם נפלו.

רב-טוראי בנימין גבריאל יונה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

כתבה אימו צופיה: "בן יקר שלי, הלב מסרב להבין ולהאמין שאתה לא איתנו. מתגעגעת המון, אתה חסר לי. מקווה שטוב לך שם. שמור עלינו מלמעלה".

אביו נתנאל כתב: "במעשה ההקרבה של בני, ובדבקות בביצוע המשימה, הוכיח כי יחד עם השובבות וההיפר-אקטיביות היה תמיד ערני מאוד לסביבתו, הקשיב והפנים את הערכים שעליהם גדל".

כתבה אלינור, אחותו: "אני אוהבת אותך, אח קטן! אוהבת באמת! לנצח אזכור אותך, ולנצח אוהב אותך".

ספדה לו ליהי, בת זוגו: "אני אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת אליך. כל הזמן חושבת עליך. תמיד תהיה האהבה שלי והחצי השני שלי".

ספדה לו ניקול, ידידתו: "בן בן, ילד יפה שלי. החבר הכי טוב שיכולתי לבקש. לא הייתה בך טיפת רוע. כולך רק שמחה וטוב לב. אני כל כך מתגעגעת לשיחות שלנו באמצע היום, מחכה שתשיר לי שוב. מקווה שטוב לך שם למעלה, גיבור שלי לעד".

חברו אלעד ספד לו: "בנימין אחי היקר, אין מילים לתאר כמה אני מתגעגע. אתה חסר לי בכל דבר שאני עושה, בכל שמחה אתה חסר. אתה בלב שלי תמיד, גיבור ישראל. הלוואי שנהיה ראויים לך. ניפגש בגלגול הבא. אוהב ומתגעגע".

ספד לו יצחק חברו: "בן בן, אח שלי היקר, היית בן אדם עם הלב הכי טוב בעולם, והחיוך הכי יפה בעולם. קשה לי שאתה לא נמצא איתנו עכשיו פה, ואני ממש מתגעגע אליך, אחי. אני רוצה שהמשיח יגיע ותחזור אלינו ותקום לתחייה. ממש רציתי לראות אותך בחליפת חתן, חיכיתי לזה. תהיה חסר לכולנו. מתפללים לעילוי נשמתך".

ספד הרב יעקב אלימלך, ראש ישיבת "קרית נוער ירושלים", שבה למד: "בנימין גבריאל אהובי, היית אהוב על כולנו. כך גם נזכור אותך לתמיד. שמך הנוסף: גבריאל, ואתה כגבריאל המלאך. כולך שלמות והינך זך. כמה מדהים שהינך נטמן באדמת עיר הקודש ירושלים ביום זך (כ"ז) בתשרי. אתה עולה לפני כיסא הכבוד כמלאך אש, כי באש התופת עלית למרום. עלית בקידוש השם כי הרגוך רק בגלל שאתה יהודי, ומי שנהרג רק בגלל היותו יהודי נחשב כמת על קידוש השם. אין מחיצה או פרגוד שננעלים בפניו, אלא אתה עולה ישירות עד כיסא הכבוד. ממרומים, כשהינך ליד כיסא הכבוד, תהיה מליץ יושר על ההורים היקרים שאיבדו בן כל כך מסור ויקר. תהיה מליץ יושר על האחות היחידה שלך, על כל המשפחה, שיהיו בריאים וחזקים, ועל כל עם ישראל. ואסיים בברכה ששלחת במייל לקראת ראש השנה, וכך כתבת: 'שנה של בניין ואהבת חינם'. כך תיזכר לעד, אוהב שלום ורוצה רק בניין ואהבת חינם. '?ִ?ַע הַ?ָוֶת לָנֶצַח, ?מָחָה אֲדנָי ה' ?ִמְעָה מֵעַל ?ָל־?ָנִים; וְחֶרְ?ַת עַ?? יָסִיר מֵעַל ?ָל־הָאָרֶץ, ?ִי ה' ?ִ?ֵר' (ישעיהו כה, ח)".

יוסף, שהיה מורה שלו, ספד: "בנימין, ה' יקום דמו, היה תלמיד רגיש ומתחשב. חבריך אהבו אותך כי ראית אותם קודמים לך, ונתת להם הכול. יהי זכרך ברוך".

ספד לו אלירם, רב-סמל פלוגתי: "לנצח תהיה עמוק בליבי. זכיתי להיות הרס"פ שלך ולטעום טיפה ממה שהיית – בן אדם מדהים עם לב ענק שתמיד ראה את הטוב באנשים. אוהב אותך ומתגעגע".

לזכרו של בנימין נכתב השיר "כל הכוכבים", שניתן להאזין לו ביוטיוב (מילים ושירה: יוחי לביא, לחן: ארז יולביץ), ואלה כמה ממילותיו: "כל הכוכבים שרואים רחוק / גם הם רוצים לבכות / כל האנשים שרוצים לבכות / הם לא רואים רחוק. // כל החלומות שקבורים עמוק / רוצים כל כך לחיות. / כל הזיכרונות שרוצים לחיות / עפים כל כך עמוק".

לזכרו של בנימין הוקם העמוד remember.binyamin.gavriel.yona באתר אינסטגרם.