בן מרים ואברהם-יצחק, נולד ביום כ"א באלול תרס"ג (13.9.1903) בטרנסילבניה (אז בהונגריה ואחר-כך ברומניה) למשפחה כפרית של חוכרי אחוזה. בנימין קיבל חינוך יהודי ולמד בבית-ספר עממי ותיכון. אחרי מלחמת-העולם הראשונה נמשך אל התנועה הציונית שקמה שם. משהתחיל השלטון הרומני ב"רפורמה אגרארית", שכוונה לנישול ההונגרים והיהודים מאדמותיהם, לא ראה לפניו כל עתיד בהמשכת דרך אבותיו, ומשעלו יהודים מטרנסילבניה להתנחל בעמק יזרעאל עלה גם הוא ארצה בשנת 1923 והחל לעבוד אצלם בכפר גדעון כפועל חקלאי. בגלל איסור הקרן-הקיימת לישראל להעסיק פועלים שכירים עבר לעבוד ב"מחנה ישראל" (ניסיון של "אגודת ישראל" לייסד יישוב חקלאי לרגלי גבעת המורה). משנכשל הניסיון ופסקה העבודה עבר לעבוד בעמק זבולון בראשית יישובו. במשך הזמן למד לדבר עברית וערבית, הכיר את מנהגיהם ונימוסיהם של הערבים והדרוזים וקנה לו ידידים רבים בקרבם. בנימין עבר לשרת בשמירה כשומר ותיק ובמשך השנים שמר ביישובי עמק זבולון, נהריה, גן השומרון, תל מונד, עפולה, כפר יהושע, עין עירון, יקנעם, חריבה שעל הכרמל, אחוזה, רמות השבים, ובאחרונה בנשר-יגור, ובכל המקומות הצליח בשירותו ובקשירת יחסים עם השכנים. בשנת 1932 השתתף בייסוד "אגודת השומרים" ונתחבב על חבריו. בהיותו נשוי ניסה בשנת 1934 לחדול מעבודת השמירה בלילות והחל לעבוד בבית-החרושת "נשר", אך לא יכול לוותר על המרחב והחופש ואחרי שבועות אחדים חזר לשמירה.

בחורף תש"ח עמד על משמרתו יומם ולילה דרוך לקראת כל סכנה. תודות לעינו הפקוחה סוכלה המזימה לפוצץ את הטחנות הגדולות בחיפה. פעם דרשו ממנו הלגיונרים הערביים, בעוברם ליד נשר, שימסור את נשקו, וכשסירב נלקח למחנה שלהם, ואחר-כך שוחרר בהתערבותו של קצין בריטי. ביום י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), באחת מהתקפות הלגיונרים הערביים על התחבורה היהודית יצא נגדם בטנדר עם כמה בחורים, נפגע מכדור ונפל. בנימין הובא למנוחת-עולמים בחלקת השומרים בשייח'-אבריק.