בן שרה ופינחס, נולד ביום ה' באייר תרפ"ח (25.4.1928) בעיר אורפה, תורכיה והעפיל לארץ-ישראל בשנת 1940 דרך הגבול הסורי, בדרכים עקלקלות, בין הרים וסלעים. בהגיעו לראשון לציון החל לעבוד בבית-חרושת לניפוח זכוכית. בנימין היה בן למשפחה גדולה בת שש נפשות ועמל רבות לפרנסה. היה חבר פעיל במפלגת "אחדות העבודה" והצטרף ל"הגנה". עם היווסד הקואופרטיב בבית-החרושת שבו עבד, צורף אליו כחבר ובגלל תפקידו בעבודה הוטל עליו להמשיך בה גם כשהחל הגיוס למלחמת-העצמאות. בנימין לא קיבל את הדין והתייצב בשורות הראשונות להגנה.

בפרוץ המלחמה שירת בחטיבת "גבעתי" ובראשית ינואר 1948 הוצב עם מחלקתו בגן יבנה. ב9- בינואר יצאו שתי כיתות מהמחלקה לסיור בגן יבנה באזור וברשותן שני אקדחים ושני רימונים. ביום כ"ז בטבת תש"ח (9.1.1948) הבחינו בהם ערבים חמושים מהכפר אבו-סווירה ופתחו באש לעברם. 11 מאנשי הסיור נהרגו ובנימין ביניהם. גופתו הוחזרה למחרת על-ידי הצבא הבריטי וביום א' בשבט תש"ח (12.1.1948) הובאה לקבר ישראל בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.

ב-24 בינואר 1948 פשט כוח "גבעתי" על הכפר אבו-סווירה ופוצץ את בתיו.