בנם הבכור של שרה וחנניה. נולד ביום י"ד בשבט תשכ"ח (15.1.1968) במושב אביבים שבגליל העליון. אח גדול ליורם, אילנית, יואב, כוכבה, מיכל ואלירן.

בני נולד להורים יוצאי מרוקו, שעלו לארץ עם משפחותיהם.

גדל והתחנך באביבים, למד בבית הספר היסודי "מורשה" והמשיך את לימודיו בתיכון המקיף האזורי במושב מירון, במגמת מכונאות רכב.

ב-1986 התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש (הנקרא כיום חיל הטכנולוגיה והאחזקה), כמכונאי טנק "מרכבה" בחטיבה 602 של חיל השריון. ב-1989 המשיך לשירות קבע ושימש כמחט"פ (מפקד חוליה טכנית פלוגתית) בגדוד 9 של חטיבת השריון 401 (עוצבת "עקבות הברזל"). הוא עבר הכשרות רבות ומגוונות, השלים לימודים לתואר הנדסאי תעשייה וניהול והתקדם לתפקיד מנהל עבודה גדודי.

במסגרת תפקידו, לקח חלק במלחמות ומבצעים רבים, בהם מבצע "ענבי זעם" (אפריל 1996), מבצע "חומת מגן" (מרץ-מאי 2002), מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006), מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008-ינואר 2009) ועוד. בכל אחד מהם, פעל בני במקצועיות ובאומץ לב והפגין תושייה רבה במאמציו להכשיר, למגן ולחלץ טנקים תחת אש. על פועלו במלחמת לבנון השנייה קיבל בשנת 2007 את אות מצטיין הרמטכ"ל.

במהלך שירותו, פגש בני חיילים מכל גווני האוכלוסייה הישראלית והפך ל"אבא" של חיילי היחידה ואנשי הקבע שבה. תמיד נתן חשיבות עליונה לערך הרעות והערבות ההדדית, והקפיד להשריש אותם לפקודיו. הוא היה אדם ערכי ואותנטי, האמין בדוגמה אישית ודרש מפקודיו להתנהל בכל עת כשם שדרש מעצמו – במקצועיות, מהימנות, התמדה, נחישות ומשמעת עצמית, ומתוך אכפתיות, אמפתיה וטוב לב. בכל אשר עשה, ניכרו המשימתיות, המסירות, החריצות ונועם ההליכות שאפיינו אותו. אהבת המולדת הייתה נר לרגליו ומנוע לפועלו למען ביטחון המדינה.

ב-2012 קודם לדרגת רב-נגד וב-2013 קיבל פרס "מפעל חיים" כאות הערכה והוקרה על פועלו רב השנים למען המדינה בשורות צה"ל.

שנה לאחר מכן השתחרר מהשירות וכעבור שנתיים, ב-2016, התגייס לשירות הביטחון הכללי (שב"כ), שם שימש כמפקח טכני וכממונה על בטיחות בתעבורה במרחב ירושלים ויהודה. הוא היה מסור מאוד לעבודתו, פעל ביצירתיות ובמקצועיות, הפגין כישורים טכניים וידע נרחב בתחום המכונאות ותמיד שאף להמשיך ללמוד ולהתמקצע. לאורך שנותיו בתפקיד פעל רבות לטובת קידום תחום הבטיחות בתעבורה במרחב אליו השתייך ובארגון כולו. הוא היה אהוב מאוד על עמיתיו לעבודה, ידע לעבוד בצוות וניחן בכישורים בין אישיים מצוינים. כמו בשירותו הצבאי, גם בשירות הביטחון הכללי גידל דורות של עובדים במקצועיות ובאנושיות, והטביע את חותמו בכולם.

את בחירת ליבו, יעל, נשא לאישה ב-1992 והשניים הקימו את ביתם בבית שמש. ב-2010 נולדה בתם, הודיה. בני היה איש משפחה ואב אוהב ומסור, שמשפחתו הייתה תמיד בראש מעייניו. ב-2023 עברה המשפחה להתגורר בבית שאן.

בכל מקום אליו הגיע, הפיץ בני את אורו המיוחד והיווה מודל לחיקוי. הוא ניחן בשקט עמוק אשר השרה ביטחון על סובביו, שימש להם כעוגן וכאוזן קשבת, הרבה בנתינה ובחסד והעניק מליבו הרחב לכל מי שהיה זקוק לכך.

קריאת ספרים הייתה תחביבו העיקרי. הוא מצא שקט בעולם הספר, אהב להרחיב את ידיעותיו בעולמות הרוח, הדת והמסורת והקדיש לכך חלק ניכר מזמנו. הצניעות והפשטות היו ממאפייניו הבולטים, ועל אף שהיה בעל ידע נרחב בשלל תחומים, לא גבה ליבו.

בנימין (בני) פרץ נפל בעת שירותו ביום כ"ט באייר תשפ"ד (6.6.2024). בן חמישים ושש בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בבית שאן. הותיר אחריו אישה, בת, הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.