בן מזל ופרג'י. נולד בשנת תשי"ד (1954) בתוניסיה. ילד שני במשפחה שבה תשעה ילדים.

בסיס גדל והתחנך בזרזיס שבתוניסיה עד שבספטמבר 1963, בהיותו בן תשע, עלה עם בני משפחתו לארץ. המשפחה השתקעה בבאר שבע. בבית הספר היסודי למד ב"בית יעקב" ולאחר מכן למד בתיכון "מקיף ב'" בעיר.

בסיס היה נער צנוע ועניו, טוב לב ושקט. הוא לא אהב להתבלט אך היה אהוב ואהוד על כל חבריו לכיתה.

בילדותו ובנעוריו השתתף בשיעורי פיוטים בבית הכנסת שליד ביתו אצל הרב מסעוד אלקבץ. בשעות הפנאי אהב לשחק כדורגל.

בשנת 1972 התגייס לצה"ל ושובץ בחיל החימוש (לימים חיל הטכנולוגיה והאחזקה). לאחר שסיים קורס מפעילי גנרטור, הוצב בתפקיד זה במעוז "ליטוף" שעל גדות האגם המר בדרום תעלת סואץ. בשל רצונו לתרום ולסייע התעקש להחליף חיילים קרביים בשמירות אף על פי שלא היה מחויב בכך. אלי, סמל המעוז, סיפר עליו: "הכרתי בן אדם נהדר שלא הסתפק במילוי תפקידו אלא התנדב תמיד לעזור". בני, ממפקדי המעוז, סיפר: "הוא היה נראה כמו ילד צעיר ... צנום, טיפה שחרחר, ילד טוב ירושלים כזה ... עם כתפיים צרות קצת".

בצהרי שבת י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, תקפו את מעוזי צה"ל מאות חיילים מצרים, בהם חיילי יחידות קומנדו. במעוז "ליטוף" הצליחו עשרים ושבעה החיילים, למרות אבדות קשות ופצועים, להדוף את הכוח המצרי בשעות הראשונות. בסיס הצטרף ללחימה לצד חבריו אף על פי שהיה תומך לחימה ולא לוחם. הוא החזיק את העמדה החולשת על שער המעוז. בלילה הגיעו שני טנקים כדי לחלץ את הפצועים, אך הפקודות לא התירו ליתר החיילים לסגת. שלושים שעות נמשכה הלחימה העזה, ובסיס לחם בגבורה והמשיך להילחם גם לאחר שנפצע ברגלו ובאוזנו.

לבסוף גברו המצרים, ואחרי דין ודברים בין החיילים הישראלים החליט בני, סמל המעוז, שחיילי המוצב ייכנעו וילכו לשבי המצרי. בסיס נסער מההחלטה, סירב בתוקף להיכנע וביקש להסתנן בין כוחות האויב, אף שהיה פצוע. הסמל ראה שהוא נחוש בדעתו, חיבק אותו, הסביר לו שאין סיכוי לגבור על המצרים, אך התיר לו לנסות להתחמק לבדו משום שהבין שלא יצליח לשכנעו: "אתה מכיר את המקום, אתה רק תהיה לבד. אנחנו נסיח את דעתם. תלך, אתה מכיר את השבילים בין המוקשים לכיוון האגם המר הקטן, ואני מתפלל שתגיע". בסיס יצא לדרכו אל מעבר לסוללת העפר כדי לחבור לכוחות צה"ל מרוחקים.

במשך זמן רב לא נודעו עקבותיו. כששבו השבויים בחלוף ארבעים יום, בסיס לא היה ביניהם. גופתו לא נמצאה בחיפושים בחולות סיני. רק כעבור שנה וחצי השיבו אותה המצרים.

סמל בסיס נעמן נפל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973). בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות ביום י"א באייר תשל"ה (22.4.1975) בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר הורים ושמונה אחים ואחיות. אביו נפטר שבועיים אחרי נפילתו, בטרם נודע גורלו למשפחה.

לסמל בסיס נעמן הוענק עיטור העוז מידי הרמטכ"ל רב-אלוף מרדכי גור, ובו מובא סיפור המעשה ונכתב: "במעשיו אלה גילה אומץ לב רב, קור רוח ודבקות במשימה".

דודי בן עמי, ששימש קצין איתור נעדרים (אית"ן) לאחר מלחמת יום הכיפורים ובתוקף תפקידו השקיע רבות בחיפושים והיה בקשר קרוב למשפחה, כתב את "בלדה על נעמן מהאגם המר":

"הָיָה? וַדַּאי הָיָה, / אִמּוֹ עוֹדָה יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרָהּ, עִם נֵר לְנִשְׁמָתוֹ. / יֶשְׁנוֹ, הֵיכָן, אֵינֶנּוּ, / אֲנִי רוֹאֶה תְּמוּנָה, (לֹא מַאֲמִין בָּהּ – / הוֹ דִּמְיוֹן מְתַעְתֵּעַ) / הֵנָּה יוֹשֵׁב הוּא לַשֻּׁלְחָן / סְבִיבוֹ הַגִּבּוֹרִים, אַנְשֵׁי עָשׂוּ אֶת שְׁמָם בַּמִּלְחָמָה, / בְּיוֹם מוֹתָם. / וְהֵם שְׁלֵמִים עַכְשָׁו. / יוֹשְׁבִים וְצוֹחֲקִים מִמָּה אֲשֶׁר אָמַר אֶחָד / מִגִּבּוֹרֵי דָּוִד, / אוּלַי בְּנָיָהוּ, אוֹ עַזְמָוֶת. / וְשֶׁמָּא זֶה אוֹתוֹ מ"פ? / אֲשֶׁר מִן הַצְּרִיחַ בְּהַשְׁקֵט נִהֵל אֶת נְעָרָיו קָדִימָה / נִפְגָּע מִטִּיל. / אֲבָל עַכְשָׁו, (אוֹי, דִּמְיוֹנִי קוֹדֵחַ) / שָׁלֵם בְּאֵיבָרָיו הוּא, קַסְדָּתוֹ לֹא מְנֻפֶּצֶת. /

בַּיְשַׁן הַנַּעַר נַעֲמָן, / אֵינוֹ מֵאֵלֶּה הַטּוֹפְחִים עַל גַּב בִּצְחוֹק רוֹעֵם. / כֻּלּוֹ בה"ד 4, / טִפּוּל בְּגֶנֶרָטוֹרִים, פִּקּוּד דָּרוֹם, מָעֹז מָעֹז עָבַר, / 'עֻזִּי', שְׁתֵּי מַחְסָנִיּוֹת / עַל חִיּוּכוֹ הוּא לֹא חָתַם בְּשׁוּם אַפְסְנָאוּת / וּנְעוּרָיו הָיוּ עִמּוֹ מִמֵּילָא, / גַּם אוּלַי תִּקְווֹת. / כָּךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם דִּין, בְּקַו בַּר-לֵב, / עַל גְּדַת הַתְּעָלָה. / בְּתוֹךְ הַהַפְגָּזָה הָאֲיֻמָּה, הוּא עִם הַ'עֻזִּי', / שְׁתֵּי מַחְסָנִיּוֹת. / יָצָא הוּא מִן הַבּוּנְקֶר, כָּךְ הוּא הִתְעַקֵּשׁ, / רַץ אֶל עֶמְדַּת הַשַּׁעַר, / קֹדֶם שָׁאַל אֶת הַמְּפַקֵּד. / רַץ לְהָבִיא תַּחְמֹשֶׁת לַמַּקְלֵעַ, רַץ לְמָלֵא הַמֵּימִיּוֹת, / רַץ... כָּךְ נִלְחַם. / פִּיצוּץ, אָבָק סָמִיךְ, שְׁנֵי חֲבֵרָיו 'הָלְכוּ' / גַּם אַחַר כָּךְ, / 'הַי, הִזָּהֵר! רַץ כָּכָה תּוֹךְ הָאֵשׁ, בִּשְׁבִיל / מְנַת קְרָב'. / יוֹמַיִם, עוֹד שְׁנֵי נִפְגָּעִים, נִסָּיוֹן לַחְבֹּר / לַשִּׁרְיוֹנִים הָהֵם. / בִּלְתִּי אֶפְשָׁר עִם הַפְּצוּעִים הַזּוֹעֲקִים. אֵין דֶּרֶךְ! / אֲפִלּוּ כָּךְ, רַץ לַעֲזֹר. / אֲזַי, אַחֲרֵי אָבְדַן תִּקְוָה, הַשֶּׁבִי הוּא אוּלַי יַצִּיל / רַק אֶת הַנֶּפֶשׁ לְבַדָּהּ. / 'אוּלַי נִחְיֶה, וְכַמּוּבָן יֶשְׁנָם גַּם הַפְּצוּעִים'. / אָז קָם הַנַּעַר נַעֲמָן. / כֻּלּוֹ, בה"ד 4, 'עֻזִּי', שְׁתֵּי מַחְסָנִיּוֹת, לְלֹא חִיּוּךְ, / 'לְכוּ, בְּסֵדֶר, וַאֲנִי אָרוּץ עוֹד פַּעַם'. / 'לֹא נַעֲמָן, עֲצֹר!' / 'גֶּדֶר הַתַּיִל שָׁם וּשְׂדֵה מוֹקְשִׁים, / עֲצֹר!' /

עַכְשָׁו אֶל הַשֻּׁלְחָן מֵסֵב הוּא / (כָּךְ בְּדִמְיוֹנִי) / וְאֵין אוֹרֵב מֵאֲחוֹרֵי הַסּוֹלְלָה / וְהָאֲגַם לְיַד, לֹא מַר / צַחִים וּלְבָנִים מַדָּיו, לֹא עוֹד מְעֻפָּרִים / מְכֻנָּפִים הֵם סַנְדָּלָיו. / וְאֶת רֵעָיו הַגִּבּוֹרִים שׁוֹאֵל, בְּחִיּוּכוֹ הַבַּיְשָׁנִי, / עִם נְעוּרֵי הַנֶּצַח, / 'אוּלַי אָבִיא לָכֶם דָּבָר? אָרוּץ עַכְשָׁו?' / 'הוֹ נוּחַ נַעֲמָן, / אַל נָא תָּרוּץ, עִמָּנוּ שֵׁב', חוֹבֵק שִׁכְמוֹ אֶחָד, / אוּלַי הוּא עֲשָׂהאֵל, / וְיִתָּכֵן הוּא מָרְדְּכַי מִגֶּטוֹ וַרְשָׁה. / 'הַלֹּא תַּקְשִׁיב / לְקוֹל הַמַּנְגִּינָה הַנִּפְלָאָה נִשֵּׂאת בָּרוּחַ, / רַגְלֶיךָ הֵן הַשִּׁיר / הַמִּתְנַגֵּן'".

בתוכנית הטלוויזיה "מבט שני" סופר סיפורו של בסיס לרגל יום הזיכרון תשע"ה תחת הכותרת "חמוש באומץ לב".

בסיס מונצח בבית "יד לבנים" בבאר שבע, באתר ההנצחה לחללי חיל החימוש (הטכנולוגיה והאחזקה) בנתניה, ובמרכז המורשת של חיל הטכנולוגיה והאחזקה בבסיס ההדרכה של החיל (בה"ד 20) בצריפין.