בנם של ואסי וזאכי. נולד בשנת תרצ"ט (1939) בלוב.

בצלאל גדל והתחנך בלוב, בן למשפחת סוחרים אמידה וציונית, ושם למד בבית ספר.

בהיותו בן שתים-עשרה, בשנת 1951, עלה עם משפחתו – ההורים ואחיו משה, אלה, זוהרה-ג'והרה, לאה ושמואל - ארצה. הם קבעו את ביתם במושב יציץ שבשפלה, ושם המשיך בלימודיו.

בשנת 1956 התגייס לצה"ל, והוא בן שבע-עשרה בלבד, ושובץ בגדוד מרגמות כבדות (גמ"כ) בחיל התותחנים.

בתום הטירונות, בשלהי אותה שנה, פרצה מלחמת סיני, ובצלאל נשלח לחזית עם יחידתו ולחם. בעת הפצצה של מטוס על הכוח שלו, נפגע בכל חלקי גופו ובמיוחד בפלג הגוף התחתון.

לאחר הפציעה טופל בבית חולים וגובס מהמותניים ומטה. כן חווה טראומה ממוראות האירוע.

בתום השירות הסדיר המשיך לשירות קבע באגף האפסנאות בחיל התחזוקה (לימים חיל הלוגיסטיקה) והתקדם בתפקידים ובדרגות.

את מירה הכיר במהלך השירות הצבאי, ובין השניים התפתח קשר זוגי. בשנת 1973 נישאו, ואת ביתם הקימו במושב יציץ. כעבור זמן עברו לרחובות.

שני בנים ובת נולדו להם – ליאור, שי וליאת. כאיש משפחה אוהב ומפרגן, פינק את ילדיו. נהנה גם לפנק את ילדי המשפחה המורחבת והחברים הקרובים, והיה אהוד על כל סובביו.

בית הכנסת שאותו פקד עם משפחתו היה בית הכנסת הטריפוליטאי בלוד, ולכן בילה באזור זה רבות עם רעייתו וילדיו.

בין תחביביו היו צילום ורכיבה על אופניים. לעיתים קרובות רכב עם שני בניו מרחובות למושב יציץ, שבו גרה המשפחה המורחבת.

בצלאל, אדם נדיב וטוב לב, הקפיד לתרום לזולת – קנה מתנות לאהוביו, תרם לבית הכנסת ונתן צדקה בסתר.

במסגרת שירותו במחנה "נחל שורק" נקלע לתאונה – חבית חומר נפץ התפוצצה בקרבתו. הוא הובהל לבית החולים "אסף הרופא" בבאר יעקב, התאשפז ועבר טיפולים, ולאחר שהשתקם שב לשירות.

בחלוף השנים לקה בהתקף לב, ובעקבות זאת השתחרר מצה"ל, והוא בדרגת רב-סמל ראשון.

מצב בריאותו הלך והחמיר, ולאחר שעבר צנתור, חש ברע ולקה בדום לב שממנו לא קם.

בצלאל גל גלאם נפטר ביום ה' בתשרי תשנ"ח (5.10.1997). בן חמישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות. הותיר אישה, שני בנים ובת, שני אחים ושלוש אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "נותן צדקה בסתר, זכרך בלבנו לעד".