בנם של ניצה ויוסף. נולד ביום כ' בטבת תש"ס (28.12.1999) בבית החולים "ליס" שבתל אביב. אח להילה, יהודה (אודי) ואגם.

בראל – ילד חכם, שמח וטוב לב, עשה את ראשית חייו בתל אביב, וכבר מגיל צעיר בלט בכישוריו יוצאי הדופן. בגן חובה אובחן כמחונן, ולקראת עלייתו לכיתה א' הומלץ כי ילמד בבית ספר התואם את מנת המשכל הגבוהה שלו. אף על פי כן, העדיף להישאר בקרבת החברים והחל את לימודיו בבית הספר היסודי "גולומב".

מגיל צעיר נמשך לספורט – ובייחוד לכדורגל, ונהג ללכת עם אביו לצפות במשחקי קבוצת "בני יהודה". בגיל חמש, כשהביע רצון לשחק בעצמו, רשמה אותו אימו למועדון "מכבי תל אביב" במסגרת המתנ"ס, וכעבור שנה עבר לשחק במועדון "בני יהודה". מה שהחל כבילוי וכאהבה משותפת התברר במהרה כתשוקה גדולה והפך למרכז חייו: "כל הבית היה מלא בחפצי כדורגל," סיפרה האם, "מדי המועדונים, נעליים, סמלים ופוסטרים."

לאחר גירושי הוריו, עבר עם אימו ואחיו הגדולים לראשון לציון והמשיך את לימודיו בבית הספר היסודי "הדרים". כבר ביום הראשון הקיפו אותו חבריו החדשים לכיתה, ובשעות אחר הצהריים הגיעו למשחק כדורגל במגרש שמול הבית. "הוא היה ילד אהוב ומקובל חברתית – כוכב של ממש," סיפרו אוהביו.

את המשך לימודיו עשה בראל בקריית החינוך "גימנסיה גן נחום" שבעירו – בחטיבת הביניים "זלמן ארן" ובחטיבה העליונה, והצטיין בלימודיו ובכישוריו החברתיים. במקביל, שיחק בקבוצת "מכבי תל אביב", ובהמשך – ב"הפועל ראשון לציון". בשנים אלה נשאב עמוק יותר ויותר לעולם הכדורגל ושאף להגיע הכי רחוק שאפשר – להפוך לשחקן מקצועי. בהיותו חדור מטרה לא הסתפק באימונים הרגילים, ובמרווחים שביניהם השקיע באימונים נוספים, עם מאמן פרטי. ההישגים לא איחרו לבוא, ובראל נחשב לאחד משחקני הכדורגל הבולטים והמבטיחים בקבוצות הנוער. הקבוצה האחרונה ששיחק בה הייתה "מכבי קביליו יפו", ושנה אחת שיחק גם במדי קבוצת הכדוריד של מועדון "מכבי תל אביב".

בראל, הנער יפה התואר והכריזמטי, שהתנשא לגובה של למעלה ממאה ותשעים סנטימטר, היה מנהיג מלידה ומודל לחיקוי. בכל אחת מתחנות חייו היה מוקף חברים רבים ותואר כבעל רגישות יוצאת דופן לזולת. היה הראשון להתנדב ולהושיט יד למי שנזקק, תרם דם בקביעות בתחנת מגן דוד אדום ועודד גם אחרים לעשות זאת. הנחישות, הדבקות במטרה ורמת ההשקעה שהפגין בספורט, העידו על אדם המתמסר באופן מוחלט לתחומי העיסוק שבחר בהם – ורימזו על בחירותיו העתידיות. "סללת את דרכך באופן מעורר השראה," כתבה סגנית המנהל ורכזת השכבה, "כובש פסגה ועוד פסגה וכל הזמן שואף למיצוי מלא של יכולותיך. נגעת בכל מי שפגשת והארת באישיותך את כל סביבתך." בצד כל אלה ידע גם לבלות ולצחוק, ואהב מאוד לשיר. קשר מיוחד היה לו עם אגם, אחותו הצעירה, ודלת חדרו תמיד הייתה פתוחה בפניה. יחד היו רוקדים ושרים או יושבים ומדברים בפתיחות ובקרבה גדולה.

קו פרשת המים בחייו כשחקן כדורגל הגיע בכיתה י"א, כשהועלה לליגת הנוער. בראל, שהבין את משמעות הצעד, ערך חשבון נפש, ואחרי שנים ארוכות שבהן הקדיש את רוחו וגופו לספורט החליט לפרוש – כדי להכין עצמו לשירות קרבי. הרגע שבו בישר להוריו על החלטתו נחת עליהם בהפתעה; "שבועיים אני מתלבט," אמר, "אבל הבנתי שאם אני ממשיך עם הכדורגל זה אומר להיות ג'ובניק ולא לוחם, ואם אני רוצה להיות לוחם זה אומר לפרוש מכדורגל ולהתחיל להתאמן לקראת הצבא. החלטתי שאני פורש מכדורגל ונותן את כולי למדינה ולצבא."

כמי שקורץ מחומרים של נחישות, מנהיגות וביצוע, הלך עם החלטתו עד הסוף. הוא נרשם לאימון כושר קרבי אצל אחד המומחים בתחום והחל באימונים אינטנסיביים. בימים שבהם לא התקיים אימון לקח שקי חול כבדים, קשר למותניו ורץ מביתו שבבאר יעקב עד לחוף ראשון לציון – וחזר בריצה. גם בלילות החורף, בקור ובגשם רץ – עם נעלי ספורט, מכנסיים קצרים וגופייה, ואף התרחץ באמבטיות קרח על מנת לחשל את גופו ואת רוחו. גם כשהתקרר והשתעל, ואימו התחננה שייקח כדורים נגד צינון וכדי להקל את הכאבים, סירב ואמר, "אני מלמד את הגוף להתמודד."

במקביל לאימונים, החל ללכת למיונים ולגיבושים ליחידות מיוחדות. בגיבוש ליחידת הקומנדו הימי צלח את המבחן הפיזי ונותר בין המועמדים האחרונים, וגם במיון לאחת היחידות המסווגות הגיע קרוב-קרוב לקו הסיום – אך לא התקבל. הכישלון והאכזבה רק דרבנו אותו לנסות דרכים אחרות, ובסיום לימודיו התיכוניים החליט להירשם למכינה הקדם-צבאית "דרך ארץ" שבאשלים, שבאמצעותה קיווה לקבל זימון לגיבוש נוסף.

במכינה, נחשף לתחומים נוספים בצבא. "בנקודה הזו הבנתי שאני יכול לתרום יותר במקום אחר, שיותר מתאים לאופי שלי ולמה שאני מחפש," כתב, והציב יעד חדש: להתגייס ליחידת המסתערבים של משמר הגבול – יחידת העילית ללוחמה בטרור, העובדת בשיתוף פעולה עם צה"ל ושב"כ (שירות ביטחון כללי). גם כשהגיעו תשובות שליליות לא התייאש; בנחישותו להגיע לריאיון ולהציג את עצמו הכין ערימה של קורות חיים מודפסים, נסע לבאר שבע, נעמד בתחנה המרכזית והחל לחלקם לכל חייל מג"ב שנקרה בדרכו, עם בקשה אישית: "תעבירו בבקשה הלאה למפקדים שלכם." ביום שבו קיבל את הזימון עם תאריך הגיוס למג"ב, היה המאושר שבאדם.

בראל התגייס לצה"ל ב-22 בדצמבר 2019, הוצב במשמר הגבול והחל את מסלול הכשרת הלוחם. בסיום הטירונות קיבל מצטיין גדודי – אות ההצטיינות הרם ביותר במסגרת זו. בצילום וידאו תועדה לחיצת היד עם מפקד משמר הגבול, שלחש לו – "אתה תגיע רחוק." את תוכניתו האמיתית – לשרת ביחידת המסתערבים – הסתיר מהוריו. "אני חושש לאימא" כתב פעם, "איך היא תגיב לזה."

כדי להגיע ליחידת העילית נזקק בראל לנחישות של פלדה, ויצא למסע פיזי ורגשי. בחצי השעה האחרונה של מסע הגיבוש בימ"ס (יחידת מסתערבים) כמעט איבד את הכרתו מרוב תשישות, אך לפרמדיקים באמבולנס שרצו לפנותו הודיע: "את גופתי תפנו. אני את הגיבוש הזה מסיים!" מפקדיו בטירונות שבאו לבקרו בסיום הגיבוש סיפרו שהמפקדים אמרו להם: "איזו מפלצת שלחתם לנו? הבחור הזה לא מוותר אף פעם. לא נשבר מכלום!"

בראל שובץ בימ"ס דרום, ולאור ביצועיו המעולים נשלח לקורס צלפים. היה אהוב על המפקדים ועל חבריו ליחידה שהיו לו כאחים. "בכל דבר השווינו את עצמנו אליו ושאפנו להיות כמוהו," כתב אחד מהם.

במהלך שירותו ביחידת המסתערבים נטל בראל חלק בפעילויות נועזות רבות תחת כיסוי, ובכלל זה בשטח אויב. "מכורח תפקידו הוא חי חיים כפולים והוציא הרבה אנרגיה כדי להסתיר את מה שהוא עושה," סיפרו הוריו, והשיב לשאלותיהם בהתחמקות: "אנחנו בעיקר בכוננות, משחקים כאן כדורגל ומשחקי מחשב."

בקיץ 2020, לקראת יציאתו לפעילות מבצעית בגבול מצרים, חש צורך לכתוב מילות פרידה והקליד בטלפון הנייד הקדשות לבני משפחתו וחבריו הקרובים. לאימו כתב: "יש לך חלק ענק בבן אדם החזק שאני היום. הכנת אותי לחיים האמיתיים, תמיד היית לצידי. אני אוהב אותך ומבטיח לך שאשמור עלייך מכל מקום." לאביו כתב: "אתה האוויר שלי. הענקת לי את החיים הכי טובים שרק יכולתי לבקש. אתה האבא הכי טוב שבן יכול לקבל, מסור ואוהב עם לב זהב. שמרת עליי בכל חיי, ועכשיו הגיע תורי". לאחותו הגדולה כתב: "את הדוגמה ללביאה אמיתית, שתזכי לנחת ותגדלי את הילדים היפים שלך באושר." ולאחיו הגדול כתב עד כמה הוא מעריץ אותו וביקש שישמור על המשפחה.

במאי 2021 לחם בראל במבצע "שומר חומות". חודשים אחדים לאחר מכן, שוב נרשמה הסלמה ביטחונית בגזרת עזה והחלו הפגנות אלימות של המוני פלסטינים ליד גדר המערכת. בשבת, 21 באוגוסט 2021, הושאל בראל מיחידתו כדי לסייע באבטחת המרחב הסמוך לחומת עוז שבצפון הרצועה ולמנוע חדירת מחבלים. באירוע, שבו שימש צלף, ירה במדויק ופגע בשישה מחבלים. במהלך ההתפרעויות הצליח פעיל חמאס להחדיר אקדח דרך חרך בחומת ההפרדה ולירות בבראל מטווח אפס.

בראל הובהל למרכז הרפואי "סורוקה" שבבאר שבע במצב אנוש. תשעה ימים נאבק הצוות הרפואי על חייו כשסביב מיטתו בני משפחה וחברים מתפללים ושרים, וברחבי הארץ נערכות תפילות המוניות לרפואתו. "אין דבר אחד שאני מתחרט עליו שעשיתי בחיים," כתב שנה קודם לכן, "נהניתי וצחקתי, בכיתי וחוויתי. הכול מהכול. היו לי חיים ממש כיפיים יחסית לילד בן עשרים וקצת. מצטער אם פגעתי במישהו, זה לא בכוונה. אין יותר שמח ממני שנפלה בחלקי הזכות להגן על מדינת ישראל, על המדינה ועל הארץ שלי; להגן על המשפחה, החברים והעם שלי זו זכות גדולה, ואם כבר למות אז למות רק ככה."

סמל-ראשון בראל חדריה-שמואלי נפל בקרב ביום כ"ב באלול תשפ"א (30.8.2021). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול שבתל אביב. הניח הורים, שתי אחיות ואח.

ספד לו מפקדו, רב-פקד ד': "לא גיבורים אנחנו כי מלאכתנו שחורה, אבל אתה בראל תמיד היית. ערך החתירה למגע תמיד בלט אצלך, וגם באותו היום שבו נפגעת. תחסר לנו מאוד, אתה כבר חסר. החיוך הענק שלך, והשקט שלך שמייצב כל סופה. תודה, בראל, על מי שהיית, על מי שאתה, על מי שתהיה עבורנו לנצח. מודל לחיקוי, אדם וחבר למופת, לוחם מן המעלה הראשונה. הרוח שלך תלווה אותנו לעד."

ספדה לו חברתו צליל: "בראל שלי, לא סתם קראו לך בראל, כי אלוהים ברא אותך והוא ברא אותך כדי לעשות טוב בעולם, לפזר שמחה ואושר, וזו בהחלט המשימה שלקחת על עצמך במהלך החיים. אתה אדם מיוחד, הכי בולט בכל מקום שהגעת אליו ... הייתה לנו אהבה לא רגילה, לא מובנת, לא ברורה. אהבה של מאפס למאה; אהבה אינטנסיבית, מיוחדת ובוגרת. הפכת להיות כל עולמי; הבוקר שלי, הלילה שלי והבין לבין. ... תודה על הזכות להכיר אותך ולהיות לצידך עד הרגע האחרון. מעתה ועד סוף ימיי תמיד תהיה המלאך השומר שלי, הכוכב שבשמיים שמלווה אותי. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים."

בנובמבר 2022 הוענק לבראל עיטור המופת של משטרת ישראל. המפכ"ל החליט על הענקת העיטור נוכח פעילותו המתמשכת של בראל בגזרת רצועת עזה מתוך תחושת שליחות ומוטיבציה גדולה. אמר מפקד משמר הגבול, ניצב אמיר כהן: "בכל משימה פעל בראל ז"ל במקצועיות ובנחישות רבה תוך הובלה של חבריו לנשק. לצד זה היה החבר הטוב שתמיד נותן עצה טובה ומחזק את הסובבים סביבו - לוחם וג'נטלמן... עיטור המופת שיוענק לבראל ז"ל מסמל את הערכים שגדל עליהם ותרומתו הרבה לביטחון מדינת ישראל".

בעיזבונו של בראל נותרו טקסטים רבים שכתב באפליקציית הפתקים שבטלפון הנייד. חבריו במג"ב סיפרו כי תכנן לחתום קבע לתקופה קצרה, ולפני היציאה לטיול הגדול – להתנדב למכינה שלמד בה כדי להחדיר מוטיבציה בקרב בני הנוער ולקדם ערכים של קירוב לבבות. לאחר נפילתו נמצא תיעוד מסיכום סוף שבוע עם בני הקהילה החרדית בירושלים שעשה במסגרת לימודיו במכינה "דרך ארץ", שבו אמר למארחים החרדים: "ראיתי שיש לכם כזאת אהבה גדולה ללמידה וזה מדהים ... אתם באמת רואים גם את התרומה הפיזית שלנו, גם אם אנחנו לא לומדים תורה. אני מבקש מכם, אם אפשר, שתנסו להוריד את הקומץ הקיצון שרואים בטלוויזיה, ותצאו אתם יותר לאור. תַראו באמת מי זה העם החרדי, כי זה באמת חשוב."

בראל, איש של דרך חיים מלאה באור ונתינה, חוכמה ואהבת חינם, שהאמין באחדות ובחיבורים ושהותיר חותם בלב כל מי שפגש, הונצח במקומות רבים ובדרכים מגוונות.

עשרה ספרי תורה על שמו נתרמו ברחבי הארץ. בתי ספר רבים מקיימים פעולות חינוכיות לאור מורשתו, ובשני מוסדות חינוכיים נקראת שכבה על שמו – בפנימיית בן שמן, ובפנימיית אשל הנשיא. "גימנסיה גן נחום" שבה למד הפיקה את הסרט "מי ידע שכך יהיה" המאיר את דמותו, והוא מונצח בפינת הנופלים.

בבאר יעקב, מקום מגוריו, הונצח בראל בקריאת היכל הכדורסל על שמו. קבוצת הנוער של מועדון "בני יהודה" בכדורגל הוסבה על שמו. בספטמבר 2021 ערכה קבוצת הנוער "מכבי קביליו יפו" ששיחק בה טקס לזכרו שבמהלכו לבשו השחקנים חולצות עם שמו לצד הכיתוב "איתנו לעד".

בראל, שאהב מאוד לשיר, תכנן להקליט עם מפקדו דואט של השיר "לבכות לך" של אביב גפן ולהשמיעו בטקס הזיכרון לחללי צה"ל, והספיק להקליט את הפזמון. ארבעה חודשים לאחר נפילתו, השלים מפקדו את המשימה. מכתב הפרידה שכתב בראל, הולחן בידי אדיר גץ ועובד לשיר "בן עשרים וקצת".

אמנים ויוצרים הקליטו והקדישו לזכרו שירים: בן מירן שר לזכרו את "חלק מכולם" (מילים ולחן: בן מירן ושלומי רחמים); אופק המלאך הקליט את "לאהובי" (מילים ולחן: אבי אבורומי, מתן ידגר ועמרי סגל); רותם כהן הקדיש לו את השיר "אל העולם שלך"; מאור אדרי הפיק ועיבד את השיר "גיבור ישראל" (מילים: ליאור בגה; לחן: עומרי ששון): "עיניך היפות נדדו בין עולמות / ונסגרו כשאבדה לה התקווה / אמיץ בנפשך אדיר בגבורתך / חלפה לה שעת המלחמה // סיפורך המרגש וקולך המלטף / חתומים הם בליבנו לנצח נצחים / השארת זיכרונות תמונות ושירים / הצלחת לאחד בין כל האנשים // עכשיו נצעק שמך בראל, הלב כואב ומתפורר / האם אתה יודע? / האם אתה שומע? // ..."

בראל מונצח באנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שבבית שמש. עמודים לזכרו נפתחו ברשת האינטרנט – באתר "גל-עד לזכרם" של משטרת ישראל; באתר עיריית באר יעקב; ברשת החברתית "פייסבוק", ובאתר "REMEMBER" שבו גם גלריית תמונות.

אודי, אחיו, פתח לזכרו בראשון לציון את ה"בראל – בר תוצרת הארץ". אחותו קעקעה על זרועה את שמו בכתב ידו, עם איור הלב שפסק לפעום. תמונתו הודפסה על מדבקות לצד הכיתוב "תהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמך".

המשפחה, החברים וחניכי המכינות הקדם-צבאיות שוקדים על הקמת "שביל בראל" בצפון הנגב המערבי. כן מתוכנן להיבנות פארק על שמו ובו גשר ותחנות האזנה לשמיעת סיפור חייו.