בנם של טאריק ואמרה. נולד ביום כ"א בכסלו תשס"ב (6.12.2001) באתיופיה. אח קטן לשבעה – דג'יטנו, חבטה, עלמוורק, אסרס, אביי, שאראוו ואשטיה.

ברהנו גדל בכפר קטן באתיופיה עד שהיה בן שלוש, אז עברה המשפחה לעיר גונדר, במטרה לעלות ממנה לישראל. רק שש שנים לאחר מכן, כשברהנו היה בן תשע (שנת 2010), הצליחה המשפחה להגשים את החלום ולעלות לארץ.

תחילה, התיישבה המשפחה במבשרת ציון, שם למד ברהנו בבית ספר יסודי מקומי. לאחר שנתיים עברו לבית שמש, והוא השלים את לימודיו בבית הספר היסודי "הראל" בעיר ולאחר מכן למד בישיבה התיכונית השש-שנתית "אמי"ת דביר".

התאקלמותו בארץ הייתה מהירה ומעוררת השראה. הוא למד עברית במהירות, התמודד עם השינויים בבגרות רבה והשתלב בסביבתו החדשה בקלות ובחינניות. מהר מאוד התגלה כמנהיג והפך לדמות דומיננטית, יוזמת וסוחפת במעגליו החברתיים. בין היתר, חלק עם חבריו את אהבתו לטבע ולמרחבים הפתוחים ונהג לקחת אותם לטיולים באזורים הסמוכים לעיר. חבריו סיפרו: "אחרי ברהנו אי אפשר היה שלא ללכת. מי שהיה איתו ידע מה זו עוצמה שקטה".

ב-2020, שנת לימודיו האחרונה, פרצה מגפת וירוס הקורונה, שבעקבותיה הוטלו על הציבור סגרים ומגבלות התקהלות, וגם בתי הספר עברו למתכונת של לימודים מרחוק. ברהנו נהג בתקופה זו באחריות רבה, הן לגבי לימודיו והן כלפי משפחתו. הוא הפגין משמעת עצמית גבוהה ושקד על לימודיו ברצינות כדי לעמוד בתוכנית הלימודים. במקביל, גילה משנה זהירות ושמר על הוריו המבוגרים, על מנת שלא לסכן אותם בהידבקות במחלה.

משפחתו הייתה הדבר החשוב ביותר עבורו והערך העליון מבחינתו היה כיבוד הורים. תמיד דאג להוריו ושמר על קשר קרוב ואוהב עם אחיו ואחיותיו. במיוחד היה קשור לאחייניו, שיחק איתם בכל הזדמנות, הצחיק אותם, דאג להם והרעיף עליהם חום ואהבה.

מגיל צעיר ברהנו גילה שאפתנות, חתר למצוינות וכשהציב לעצמו מטרות - התמקד בהן ולא סטה ימינה או שמאלה עד שהשיג אותן. "מציאות היא שגיאה, חלומות הם אמת", נהג לומר, והאמין שעם רצון ונחישות אפשר להגשים כל חלום, גם אם נראה כי זה בלתי אפשרי.

כך עשה גם לקראת גיוסו, כששם לו למטרה להתגייס לסיירת מובחרת. לקרוביו אמר: "אני אתקבל לסיירת ואגיע לכל מקום שאנשים חושבים שאני לא מסוגל להגיע אליו". בתחילה נענה בסירוב, אך ברהנו התעקש ולא ויתר, עד שהשיג את מבוקשו.

ב-10.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "גבעתי", יחידת הסיור המובחרת של החטיבה. הוא פרח בצבא, התגלה כלוחם אמיץ ומסור ומילא את תפקידו מתוך תחושת שליחות עמוקה, אהבת הארץ ואמונה בצדקת הדרך. כשסיים את ההכשרה, לא היה מאושר וגאה ממנו.

חבריו לצוות סיפרו שברהנו היה מקצוען ממדרגה ראשונה, מדוגם ו"משופצר" עד הפרט האחרון. בכל ערב, לפני השינה, נהג לספר סיפורים משעשעים לחבריו, נהנה להצחיק ולשמח אותם וידע לתת להם כוח ולהחדיר מוטיבציה בכולם.

לכל מקום אליו הגיע הביא עמו מצב רוח טוב, שמחת חיים מדבקת וחיוך כובש שאי אפשר היה לפספס. תמיד ראה את חצי הכוס המלאה ואמר: "אופטימיות היא סוג של אמונה, והיא ההיפך מפחד".

היו בו חוכמת חיים ועומק רב, יכולת נתינה ורגישות רבה לאחר. תמיד דאג לסובביו, התנדב לעזור בכל הזדמנות והיה שם עבור כל מי שנזקק לעזרתו, בכל שעה.

את חברתו, אסנת, הכיר ב-2022 והשניים התאהבו בעוצמה. מהרגע הראשון, ברהנו הרגיש שהחיבור ביניהם מיוחד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ברהנו היה בביתו בסוף השבוע של שמחת תורה. הוא הוקפץ עם פרוץ המתקפה ויצא מיד לכיוון הנגב המערבי. יחד עם חבריו לסיירת, לחם במשך שעות ארוכות בקיבוץ נחל עוז, ניהל קרבות מול עשרות מחבלים וחילץ אזרחים למקום מבטחים.

אחרי שהקרבות ביישובים שככו, ולאחר מספר שבועות של אימונים והכנות, החל התמרון הקרקעי בשטח רצועת עזה. ברהנו היה בין הכוחות הראשונים שנכנסו לרצועה. הוא לחם בגבורה במשך שבועות ארוכים והשתתף בעשרות פשיטות ומבצעים מורכבים.

כשאחיו שאל אותו איך התנאים שם ברצועה, מה הוא אוכל ואיך הוא ישן, ברהנו ענה: "זה לא משנה, מה שחשוב זה שנביא את הניצחון ואל תדאג, אנחנו נביא אותו".

ביום שישי, 22.12.2023, יצאה הסיירת לפעילות מבצעית בעיר חאן יונס שבדרום הרצועה. במהלך הפעילות ברהנו נפגע בפיצוץ ונהרג, איתו נהרגו מפקד הצוות ולוחם נוסף.

סמל ראשון ברהנו קאסיה נפל בקרב ביום י' בטבת תשפ"ד (22.12.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.

קרוביו כתבו: "ברהנו שלנו אהב את החיים וניצל בהם כל רגע. הוא היה מחייך גם כשהיה קשה... ברהנו היה ילד של אהבה והמשפחה אצלו תמיד הייתה במקום הראשון... הוא תמיד ידע לתת מילה טובה כשצריך ושיחות המוטיבציה שלו היו נותנות כוח מטורף לכל אחד שאיתו דיבר. במילים אחרות, הוא היה הכוח שלנו ותמיד יהיה".

חברתו, אוסנת, כתבה: "אני רוצה לדבר על איזה אדם אתה היית, להכיר לעולם את ברהנו שאני הכרתי... הילד שבכל קושי שלי היה שם לעזור לי לקום, שגרם לי לאהוב ולהאמין בעצמי. הילד הזה שתמיד ייתן מעצמו לאחרים ויעשה הכול כדי שלסביבה שלו יהיה טוב, שלא נשאר אדיש לפנים עצובות, רואה רק את הטוב בכל אחד, תמיד נותן מילה טובה...

"הילד הזה שקוראים לו ברהנו ויש לו החיוך הכי מדבק בעולם... תודה שהיית החבר הכי טוב שלי גם כשהייתי למטה וגם כשהייתי למעלה. תודה שלא ויתרת גם כשהיה קשה. תודה שלימדת אותי נתינה אמיתית מה היא. תודה שלימדת אותי שמשפחה לפני הכול. תודה שהצלת מדינה שלמה, גיבור שלי".

ברהנו מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של עיריית בית שמש, העיר בה גדל.

משפחתו יזמה פרויקט כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו. טקס הכנסת ספר התורה נערך בבית הכנסת "שובו בנים" בבית שמש.

טורניר קט-רגל לזכרו נערך במגרש הכדורגל "שייבר" בבית שמש.

במעיין עין סג'מה שבגוש עציון, אחד המקומות האהובים על ברהנו, הוצבה נדנדה לזכרו.

תערוכת ציורים הוקדשה לו, וכל ציור בה תיאר פן מדמותו או תחנה בחייו. חלק מהיצירות צוירו בסגנון ה"אנימה" (סגנון אנימציה שמקורו ביפן), שאותו ברהנו אהב במיוחד.

עמודי הנצחה לברהנו נפתחו באינסטגרם, תחת השם remember_brhanu, וכן בטיקטוק, תחת השם remember_brhano.

עמודים נוספים לזכרו נפתחו באתר "למלא את החלל" ובאתר memoriz.plus.