בנם הבכור של ריטה ודוד. נולד ביום כ"ט בשבט תשל"ו (31.1.1976) בנס ציונה. אח לגיל ועמית.

ברק גדל בנס ציונה בבית מלא אהבה, נתינה, אנושיות, ערכים ומוסר. כבר מילדות בלט בשקט פנימי, ברגישות ובטוב לב, שבאו לידי ביטוי בנכונותו לסייע לכל מי שנזקק לעזרה.

מגיל צעיר ביותר גילה חריצות ועצמאות. הוא השתדל לפתור בעיות בכוחות עצמו וניגש ברצינות לכל משימה שעמדה בפניו. חוש האחריות המפותח בא לביטוי ביתר שאת עם פטירתו של אביו בהיותו בן חמש-עשרה. בלי שהתבקש לכך ברק קיבל על עצמו את מלוא האחריות לסייע לאימו. במיוחד דאג לשני אחיו הצעירים, ליווה אותם לאורך השנים והכין אותם לקראת טקסי בר המצווה שלהם. כמו כן דאג מדי שנה לערוך את האזכרה לזכרו של אביו.

למרות ביישנותו הטבעית, ידע ליצור קשרים חברתיים טובים והיה אהוד ומקובל בקרב חבריו, עימם אהב לבלות במועדונים, בחוף הים ובפעילויות ספורט. במיוחד נהנה לצפות במשחקים של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב", שאותה אהד.

ברק למד בבית הספר היסודי "בן צבי" בעיר מגוריו ולאחר מכן ב"אורט חיל האוויר תל נוף". בסיום לימודיו בתיכון למד במכינה קדם-צבאית ברמלה.

עם השלמת לימודיו במכינה התגייס לצה"ל ושירת בחיל החימוש, ביחידת מרכז ההובלה.

ביום 14 ביוני 1996 יצא ברק לחופשת סוף שבוע. במהלך החופשה חש ברע, וביום שבת נפטר כתוצאה מדום לב.

רב-טוראי ברק ניגרקר נפל בעת שירותו ביום כ"ח בסיוון תשנ"ו (15.6.1996). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנס ציונה. הותיר אחריו אם ושני אחים.

לכתו הפתאומית של ברק הותירה חלל עמוק בקרב בני משפחתו, חבריו ואוהביו, וחסרונו מורגש בכל רגע ורגע.

ברק מונצח בעירו נס ציונה, באנדרטה לנופלים במערכות ישראל ובבית יד לבנים. הוא מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל החימוש בנתניה, וברשת באתר עמותת חיל החימוש (כיום – חיל הטכנולוגיה והאחזקה).