בנם של אנדראה וחורחה. נולד ביום כ"ה באב תשס"ה (30.8.2005). אח לסמואל ויעל.

אח לאביה, מנישואי אימו ליהודה בן חמו.

גדי גדל בקיבוץ אפיקים הסמוך לכינרת בחיק משפחה חמה ואוהבת שעלתה לארץ ישראל מצ'ילה מתוך ציונות ואהבת הארץ. אל המשפחה הצטרפו גם יהודה ונטלי, חיילת בודדה מגרעין "צבר" (תוכנית לליווי חיילים בודדים), ושניהם מהר מאוד הפכו לבני משפחה.

בילדותו ובנעוריו היה חניך פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד", וכשבגר עבר קורס מדריכים צעירים (מד"צים) והדריך בתנועה. נוסף על פעילותו בתנועה גדי השתתף בחוג אומנות הלחימה אייקי, וגם בו התנדב והדריך את הדור הצעיר.

גדי היה ילד של תנועה, טבע וחופש, והיה מחובר בנימי נפשו למרחבי עמק הירדן ולים. הוא אהב מאוד לגלוש גלים, לשחות ולרכוב על אופניים ועל סקטבורד. חבריו כינו אותו "קוויק" – שם קצר, חד, מלא אנרגיה, בדיוק כמוהו.

גדי ניחן בכישרון ריקוד ובאהבה גדולה למוזיקה. הוא השתתף במופעי סוף השנה בבית ספרו, וזכורה במיוחד הופעה שבה עלה לבמה ורקד לצד הראפר רביד פלוטניק.

גדי היה חבר אמת, ששם תמיד את טובתו של האחר לפני טובתו שלו. הנתינה והעשייה למען האחר היו עבורו דרך חיים וחלק בלתי נפרד מאישיותו. הוא מעולם לא היסס לעזור, וחבריו סיפרו על רגעים קטנים של נתינה: להגיע באמצע הלילה, להביא אוכל, להיות בשביל האחר בלי לבקש דבר. רק להיות. רק לתת.

גדי למד בבית הספר היסודי "אפיקי ירדן" שבקיבוץ, ובהמשך למד בחטיבת הביניים "שחף" בקיבוץ דגניה א' ובבית הספר התיכון האזורי "בית ירח".

בסיום לימודיו התיכוניים בחר לצאת לשנת שירות ובאמצעות התנועה הקיבוצית התקבל למסגרת חדשה בבית חולים אברבנאל בבת ים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה גדי היה בתחילת שנת השירות בבית החולים אברבנאל, אך נוכח האירועים ביקש לעבור למקום אחר ולקחת חלק בסיוע לילדי העוטף. דרך התנועה הקיבוצית עבר להדריך את שכבת י"ב של המועצה האזורית אשכול, וליווה את הנערים המפונים מתיכון עין הבשור.

בסוף שנת השירות עבר גדי לקיבוץ מגן, שם המשיך בעשייה החינוכית. הקהילה בקיבוץ פתחה בפניו את הבית ואת הלב, וגדי השתלב בחיי הקיבוץ. בקיבוץ מגן אמרו עליו: "גדי, אדם צעיר מלא רוח, לב וערכים, דמות מופת חינוכית שנכנס ללב של בני הנוער". חלומו הגדול היה להקים משפחה ולעבור לגור לאחר שחרורו בעוטף עזה, כדי לקחת חלק פעיל בשיקום האזור ובחיזוק הקהילה.

ביום 1.12.2024 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת "מלך האריות" (מלא"ר) – יחידה מובחרת בחיל השריון, עוצבת "עקבות הברזל" (חטיבה 401), גדוד 52. בחירתו לשרת בחיל הושפעה רבות מדמותו של סרן עומר נאוטרה, מפקד טנק שנפל בשבעה באוקטובר והיה חבר בגרעין "צבר" בקיבוץ אפיקים.

בסוף יולי 2025 יצא גדי ללחימה ברצועת עזה מתוך תחושת שליחות עמוקה להגן על המדינה ולהשיב את החטופים לביתם. במכתביו מהחזית הדגיש את החשיבות של החזרת הביטחון לתושבים.

ביום 8 בספטמבר 2025 גדי נהרג במהלך פעילות בשכונת ג'באליה שבצפון רצועת עזה. באירוע נהרגו שלושה חיילים נוספים: סגן מתן אברמוביץ, סמל ראשון אורי למד וסמל עמית אריה רגב.

רב-טוראי גדי כוטל נפל בקרב ביום ט"ו באלול תשפ"ה (8.9.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ אפיקים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

בטקס הלוויה הושמע השיר "משהו ממני" של הזמר הראל סקעת. בכך התמלאה בקשתו של גדי שאם יקרה לו דבר מה הלוויה תהיה שמחה ויושמע שיר זה.

לזכרו של גדי הופצה מדבקה הנושאת איור של ציפור ואת המילים: "אני הנעורים, אני השמחה, אני ציפור שזה עתה בקעה מהביצה" ("פיטר פן").

חברת "Wines & Friends" בשיתוף עם המשפחה הוציאה סדרת יינות לזכרו של גדי. על תוויות הבקבוקים מתנוססת תמונתו של גדי ומופיע המשפט "עם חיוך ענק ובכל הכוח".

משפחתו החליטה על הנצחתו בהקמת גן ופארק ליד השכונה החדשה שתיבנה בקיבוץ מגן בעוטף עזה, גן שיהיה מרכז קהילתי ונקודת תצפית אל האזורים שבהם נלחם.

לזכרו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_gadi_cotal".

גדי מונצח באתר "יד לשריון" שבלטרון.