בן קלמן ויונה. נולד ביום ד' בתשרי תרצ"ה (13.9.1934) בחיפה. למד בבית-הספר התיכון של "כל ישראל חברים". היה חניך תנועת "הצופים" ואחר-כך מנאמני תנועת הצופים החלוציים. בגיל ט"ז התחיל לעבוד במזכירות "סולל בונה", אך מפני שקשה היתה עליו ישיבת-כרכים יצא להכשרה למשק יראון שעל הגבול הצפוני. עם חלוקת בית-הספר בעין-חרוד הגיע לעין-חרוד של הקיבוץ המאוחד בתוך קבוצת נערים בני-תנועתו והצטרף לכיתה י"א. מייד נקלט והשתלב בחברה. הירבה לסייר ולטייל בארץ, כי מאד אהב אותה - ובעיקר היה העמק חביב עליו, כי בו ראה את ביתו. בצאתו לצה"ל באוגוסט 1954 חשב את עצמו לחבר-המשק מתוך הכרה שזאת דרכו בחיים ובמשך ימי-שירותו היה מנצל כל הזדמנות להגיע הביתה - ולו גם לשעות מספר. כשם שהראה בפשטותו העליזה נכונות לעסוק בכל עבודה ולעזור בכל מקום שבו נזקקו לו בתוך המשק כן גילה מסירות ואחריות במסגרת-הצבא. השתתף בקורס למפקדי-טנקים וסיים אותו; כן השתתף בקורס לקצינים. עמד לפני סיום הכשרתו אך נתבע להמשיך בשירות בגלל חשיבות התפקידים שמילא. למערכת-סיני הלך כמפקד-טנק, ובמכתבו האחרון, יום אחד לפני היפגעו, כתב: "העיקר שאנו עולים ומצליחים, מחיל אל חיל. איני יודע היכן אהיה מחר. תמיד ממשיכים קדימה". נפצע בכיבוש עזה וביום ז' בכסלו תשי"ז (11.11.1956) מת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין-חרוד. אחרי נפילתו נקבעה לו דרגת סגן-משנה. יומנים מיוחדים לזכרו הוציאה עין-חרוד כמה ימים אחרי נפלו, ב"שלושים" ואף ליום-השנה.