בנם של יעל וארי. נולד ביום י' בשבט תשנ"א (25.1.1991) בתל אביב. אח ליסמין ויאיר.

בילדותו עבר גדעון עם משפחתו ליישוב סלעית. הוא היה נער אהוב ומלא חיים, חכם ומצחיק, שאהב ספורט, במיוחד כדורסל וטניס.

גדעון למד בתיכון "עמי אסף" שבבית ברל והתעניין בעיקר בגיאוגרפיה ובהיסטוריה.

לאחר שסיים את לימודיו המשיך לשנה במכינה קדם-צבאית "מכינת הנגב למנהיגות חברתית" במדרשת בן-גוריון, במטרה לעשות שירות משמעותי בצבא ולשלב תרומה חברתית. במסגרת המכינה יזם התנדבות בבית אבות בירוחם וכן הקדיש זמן לעזרה בלימודים לילדים יוצאי אתיופיה.

בתקופת לימודיו במכינה נהג לטייל רבות בסביבה ואף לרוץ את מעלה נחל צין עד לשדה בוקר.

גדעון התגייס לצה"ל באוגוסט 2010 ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. לאחר שסיים מסלול ביחידה ההנדסית למשימות מיוחדות (יהל"ם) שירת כלוחם בפלגה 10 לסילוק פצצות (ס"פ). ביחידה הוא נודע כלוחם מוערך, מקצועי, אחראי ושקול, שגם הדריך טירונים. בקרב חבריו לצוות הוא נודע בשם - גידי.

לאחר שחרורו מהצבא הצטרף כמדריך למכינת "אשר רוח בו" במצפה רמון, אשר מכשירה נוער בסיכון להתגייס ליחידות קרביות.

לאחר שנת הדרכה יצא לטיול באזורים נידחים בארצות הברית, במהלכו חתר בקיאקים באגמים והלך במסלולי הליכה מאתגרים.

בעקבות עבודתו במכינה, שכללה גם סיוע לנערים בהתמודדות עם הליכים משפטיים, החליט גדעון ללמוד משפטים. הוא למד משפטים וממשל לתואר ראשון באוניברסיטת "רייכמן" ולאחר מכן המשיך לתואר שני בדיפלומטיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, וסיים את התואר בהצטיינות.

במהלך לימודיו, במסגרת התנסות של "קליניקת משפט רחוב", התנדב לעבוד עם אסירות בכלא "נווה תרצה", במטרה להעצים אותן ולהנגיש עבורן את עולם המשפט. הוא לא הסתפק בתיאוריות משפטיות אלא שאף להבין את נקודות החולשה בחברה הישראלית ולבנות חברת מופת שוויונית וצודקת. כך כתב בסיום הקורס: "כדי לשנות מדיניות ומציאות חברתית לא מספיק לשבת בכיתה נוחה תחת אורות פלורסנטיים ולדסקס על תיאוריות משפטיות מנותקות קשר. עלינו להבין ולחקור מהן נקודות החולשה בחברה הישראלית שיש לתקן ולשפר למען יצירת חברת מופת, שוויונית וצודקת אליה אנו שואפים".

במקביל ללימודיו, גדעון חזר להדריך במכינת "אשר רוח בו" ונודע כמדריך אגדי, נערץ ואהוב, שהשפיע על רבים מהחניכים ומהמדריכים. גם לאחר שסיים לעבוד כמדריך, המשיך ללוות את המכינה וחניכיו העידו כי "הוא לא ויתר לי ולא ויתר עליי".

במהלך לימודיו האקדמיים הכיר את גבריאלה (גבי), שהגיעה לישראל מהולנד במסגרת פרויקט חילופי סטודנטים. השניים הפכו לזוג, ובהמשך נישאו וחיו בתל אביב.

לאחר שסיים את הכשרתו כעורך דין ואת התמחותו בפרקליטות במחלקה הבין-לאומית, גדעון עבד במשרד עורכי הדין "הירש פלק ושות'" והתבלט שם כמשפטן בעל נשמה חברתית וכעורך דין מבטיח. הוא היה אלטרואיסט ששילב באישיותו רגישות, רצינות ומקצוענות בלתי מתפשרת עם רוח שטות סוחפת.

מעבר לעבודה, גדעון היה איש של מסעות, אהב לטייל בטבע והתעניין בגיאוגרפיה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

גדעון גויס למילואים באותו יום. תחילה לחם עם יחידתו בקיבוץ בארי. למשפחתו כתב ב-13.10.2023: "מבלי להיכנס לפרטים (על אף שהם גלויים וידועים כעת לכול), הטבח שבוצע בבארי הזכיר לי מראות שואתיים. ראיתי דברים שלא אשכח לעולם", והמשיך: "נהיה בכל משימה, זמן ומקום שיבקשו מאיתנו והכול בשביל לשמור על חיי אדם".

במהלך המלחמה השתתף במבצעים רבים בנחישות ובמסירות נפש. חבריו לצוות סיפרו שהעניק להם את התחושה שתמיד אפשר לסמוך עליו.

לקראת סבב המילואים השלישי שלו, גדעון חזר במיוחד לארץ מביקור משפחתי בהולנד וביחד עם הפלוגה שלו נכנס לרצועת עזה.

ביום 22.5.2024 הוא עמד בראש כוח חוד בשכונת בית חאנון בעזה וביחד עם חבריו לצוות סרק מבנים ופירים. בזמן הפעילות זיהה מטען חבלה, התריע עליו ווידא שהחיילים שאיתו עוזבים את השטח, ובכך הציל את חייהם. גדעון נהרג בהתפוצצות.

רב-סמל ראשון גדעון חי דירוא נפל בקרב ביום י"ד באייר תשפ"ד (22.5.2024). בן שלושים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בסלעית. הותיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח.

כחצי שנה לאחר נפילתו, בכ"ט בנובמבר נולדה בתו, טליה סופי.

גדעון מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה בצומת חולדה.

חניון לילה למטיילי שביל ישראל בנחל צין, שדה בוקר נקרא ע"ש גדעון דירוא - הנצחת אהבת הטבע והפשטות.

גדעון מונצח באתר הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך באוניברסיטת תל אביב – "קוראים בעקבותיהם", ובאתרי האינטרנט "ממוריז+", "למלא את החלל".

אנשי המכינה "אשר רוח בו" החליטו להקים אנדרטה ותצפית על שם גדעון במכתש רמון.