בן אביבה וכדורי. נולד בשנת תשי"ט (1959) בבאר שבע. אח לאלי, שושנה, דליה, אברהם ויגאל.

גדעון גדל והתחנך בבאר שבע. סבתו סלימה, שגרה בשכנות לביתו, לקחה חלק פעיל בגידולו. עד כיתה ח' למד בבית הספר היסודי "דגניה", ובתיכון למד ב"בית הפקיד" שבעיר.

ילד שובב, אהב את החיים ונהנה מכל יום ויום. הוא שיחק כדורגל עם חבריו בשכונה ואהב לשחות בבריכה. עם חבר הילדות ניסים היה לו קשר מיוחד של אהבה עמוקה שנשמר לאורך שנים.

גדעון הקים קבוצת כדורגל בבאר שבע על שם אחיו יגאל שהלך לעולמו בגיל צעיר. בשנת 1975 קיבל מעיריית באר שבע תעודת הוקרה על תרומתו למפעלי ליגות לספורט לנוער.

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון עבד במוסך של תחבורה ציבורית בבאר שבע.

בשנת 1977 התגייס לצה"ל ושובץ במשמר הגבול כנהג משאית. במסגרת תפקידו סיפק מזון לבסיסים ברחבי הארץ. במאי 1980, לאחר שירות של שלוש שנים, השתחרר בדרגת סמל.

כעבור כשנה, ביום 18.6.1981, התגייס למשטרת ישראל. בתחילת שירותו עבר קורס שוטרים ובשנת 1986 עבר קורס פיקוד זוטר. שימש כבלש באגף המודיעין של היחידה המרכזית (ימ"ר) לכיש. בין היתר עסק בחיפוש סמים אצל עבריינים, ידע לפרוץ דלתות במקצועיות עד כי חבריו למשטרה כינו אותו "בולדוזר" ואף התחפש לאישה כדי לתפוס אנסים. הוא אהב את עבודתו. על פועלו כבלש זכה באותות הוקרה רבים וכמה ממעשיו זכו לפרסום בעיתונות.

באחת הכתבות מתוארת חטיפת תיק מאישה ברחוב, ונכתב בה כך: "שוטר שהיה בסביבה הבחין, מספר דקות לפני ששמע את צעקותיה, בתנועה חשודה של אדם המוכר למשטרה שמסתיר דבר-מה מתחת לחולצתו. השוטר, גדעון נונו, הבין שהאדם שעבר קודם לכן הוא אותו גנב".

במכתב הוקרה ממפקד מרחב לכיש מאוגוסט 1982 נכתב על פעולתו המרשימה בלכידתו של אסיר נמלט בפארק הלאומי באשקלון ובמעצרו חרף התנגדותו הפיזית: "בתגובתך המהירה ובעמידתך האיתנה הבאת למעצרו של האסיר הנמלט ובכך מנעת המשך ביצוע עבירות פליליות מצידו אשר היו גורמות לבטח נזק רב לציבור, ועל כך תבורך".

מפקד תחנת לכיש ציין במכתב הערכה מדצמבר 1986: "אתה מגלה רצינות בעבודה ... ותמיד משקיע ומבצע המוטל עליך בצורה הטובה ביותר. על כל אלה קבל את הערכתי. ישר כוח".

ביום 28.3.1982 נישא לבחירת ליבו רבקה. לשניים נולדו שני בנים ובת: אורי אוריה, גל יגאל ועדן. הם גרו באשקלון. עם ילדיו בילה שעות, בין היתר ברכיבה על אופניים בטבע הסובב את העיר. כמו כן נהגו בני המשפחה לנסוע לצפון הארץ כדי לבלות בחיק הטבע ולבקר במַפלי מים.

באחד הימים, במסגרת תפקידו כבלש, נקרא ברשת הקשר להגיע בדחיפות עם בלש נוסף לחוף ניצנים בשל חדירת מחבלים. במהלך הנסיעה חג מעל רכבם מסוק "יסעור" שהחיילים שבתוכו סברו בטעות שרכבם הוא רכב המחבלים. המסוק חסם את נתיב נסיעתם, ושלושים חיילים חמושים ירדו ממנו וכיוונו אליהם את נשקם. גדעון חש חוסר אונים ופחד מוות, ורק אחרי שצעק שהם שוטרים ישראלים פרקו החיילים את נשקם, והאירוע הסתיים בשלום.

למוחרת אותו אירוע חש חולשה, מתח ויובש בפה ולכן אושפז למשך כמה ימים, שבמהלכם אובחן עם מחלה קשה.

עם שחרורו מבית החולים חזר לעבודתו כבלש במחלקת הסמים בימ"ר לכיש, אך לא שב לאיתנו. הוא נאלץ לעבור טיפולים שבועיים בבית החולים "הדסה" עין כרם, לפיכך הוצב בתפקיד זקיף בבית הדין הרבני באשקלון. מפקדיו היו מרוצים מעבודתו. בתקופות של האינתיפאדה הראשונה והשנייה קראו לו להתייצב בימ"ר לכיש כדי לסייע.

בספטמבר 1999 פרש לגמלאות ממשטרת ישראל בדרגת רב-סמל מתקדם. בשנים הבאות סבל ממגבלות פיזיות שונות, שמנעו ממנו למשל רכיבה על אופניים עם ילדיו וטיולים בחיק הטבע.

מצבו הבריאותי המשיך להידרדר והוא נזקק לטיפולים רבים בבית החולים "ברזילי" באשקלון. במאי 2017 אושפז בבית החולים הגריאטרי "הרצפלד" בגדרה. גופו לא החזיק מעמד אחרי אירוע מוחי שלישי שעבר.

גדעון נונו נפטר ביום ט' בתשרי תשע"ח (29.09.2017). בן חמישים ותשע היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין החדש באשקלון. הותיר אישה, שני בנים ובת, נכד, אם, שני אחים ושתי אחיות.