בן פסיה וגדליהו. נולד בשנת תרע"ד (1914) בקיוב שברוסיה. בן שש עלה עם הוריו לארץ-ישראל. המשפחה השתקעה בחיפה ונמנתה עם ראשוני שכונת נוה-שאנן. המשפחה התקיימה בדוחק כשהאם מגדלת פרות ומוכרת את חלבן והאב מספק מים לתושבי השכונה ובנו מסייע לו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי בשכונה, המשיך ולמד מכניקה עדינה בבתי המלאכה שליד הטכניון. מנעוריו היה דוד חבר פעיל בשירות ה"הגנה" והשתתף בשמירה על נוה-שאנן. הוא הקים בית מלאכה ועבד בחרטות אך בעת חוסר עבודה במקצועו עבד כסבל בנמל חיפה.

באחד מימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ביום ח' באלול תרצ"ט (23.8.1939), הותקף האוטובוס שבו נסע מחיפה לנוה-שאנן, על ידי ערבים. דוד נפצע, הובהל לבית החולים הדסה אך כעבור זמן קצר מת מפצעיו, והובא למנוחות בחלקת ה"הגנה" בבית הקברות בחיפה. הניח אשה הרה ובת, הורים וארבעה אחים ואחיות. בתו שנולדה לאחר נפילתו נקראה על שמו - דודיה.

עירית חיפה קראה כיכר על שמו בנוה-שאנן היא "כיכר דוד".