בן חנה ויהושע. גיורא נולד בקיבוץ מעלה החמישה בתאריך י"ב באב תש"ד ( 1 אוגוסט 1944).

בן ארבע היה גיורא כשפרצה מלחמת העצמאות. יחד עם יתר ילדי הקיבוץ, פונה לירושלים ורק עם שוך הקרבות חזר למשק. בהמשך למד בבית הספר המשותף של מעלה החמישה וקריית ענבים. הוא היה תלמיד טוב, ועיקר מעייניו היו נתונים לטבע, לבעלי חיים ולאהבת הארץ .הוא היה חובב טיולים מושבע.

ב-1962 התגייס גיורא לצנחנים, ובמסלול המקובל עבר קורס מפקדי כיתות ולאחר מכן התנדב לקורס קצינים ובהמשך גם לקורס מ"פ.

עם סיום השרות הצבאי חזר לקיבוץ אך כעבור שנה עזב לירושלים, שם עבד כמנהל העבודה במוסך "הירשמן" ותכנן ללמוד חקלאות.

באפריל 1967 התחתן עם נורית ויחדיו יצאו לירח דבש. בדרכם חזרה לארץ, שמעו על סגירת מיצרי טיראן, מהלך שהוביל לתקופת ההמתנה טרם מלחמת ששת הימים. עם נחיתתו, התייצב מיידית ביחידה. הוא השתתף במלחמה כמפקד המחלקה המסייעת בגדוד 71 בחטיבה 55 של הצנחנים ששיחררה את ירושלים, והיה בין הראשונים שנכנסו לעיר העתיקה, דרך שער האריות, לכותל. באחת התמונות הידועות מירושלים נראה גיורא ברחבת מסגד עומר בחברת מפקדיו והחיילים שפרצו להר הבית.

בספטמבר 1969 נולדה בתו הבכורה איילת.

באוקטובר 1973 היה גיורא בטיול עם אשתו במקסיקו. בבית קפה באקפולקו שמע במקרה על פרוץ הקרבות ביום הכיפורים. הוא טס מיד לניו יורק ושם, בדרכים משלו, הצליח להשיג מקום במטוס היוצא ארצה (אף כי היתה אז קדימות עליונה לרופאים ולטייסים). גיורא הספיק להגיע לגדוד עוד לפני התארגנותו הסופית, ולקבל בחזרה את הפיקוד על הפלוגה, שכבר יועדה למפקד אחר. פלוגה זו היתה הראשונה שצלחה את תעלת סואץ והקימה את ראש הגשר.

מילת הקוד של הצלחת הצליחה ששודרה למטה הכללי היתה "אקפולקו".

באוקטובר 1974 יצא גיורא לשליחות ביטחונית ליוהנסבורג, דרום אפריקה, בתפקיד קצין הביטחון בקונסוליה הישראלית .

חצי שנה לאחר מכן, ביום שני, י"ז אייר תשל"ה, ערב ל"ג בעומר, 28.4.1975, נרצח גיורא על ידי איש ביטחון בקונסוליה , שהשתלט על הקונסוליה במסווה של תרגיל ביטחוני .

גיורא בן שלושים ואחת בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הניח אישה בהריון ובת בת שש, הורים ושתי אחיות (יערה ונעמי). בנו אורי נולד חודשיים לאחר נפילתו.

היתה בגיורא, מזיגה נדירה של חן טבעי ומזג נוח עם חיוך ענק ואופטימיות סוחפת, שהיתה משרה מצב רוח טוב וביטחון.היה איש משפחה אוהב ומסור ואהוב על כולם.

הוא בלט באחריותו בעבודה ובכל משימה שלקח על עצמו אפשר היה לסמוך עליו. חייליו העריצו אותו בשל יחסי החברות והרעות שפיתח עמהם ובשל הדוגמה האישית שהפגין.

גיורא מונצח באנדרטת חללי קהילת המודיעין בבסיס בגלילות, באנדרטת חללי הצנחנים סמוך לגדרה, באנדרטת החללים בני התנועה הקיבוצית שהוקמה ביערות מנשה, בבית יד לבנים בירושלים, באנדרטה לנופלי גדוד 71 בואדי ג'וז, בקיר הזכרון במשרד החוץ ובגינת זכרון בשגרירות ישראל בפרטוריה, בדרום אפריקה