בנם של עליזה ואלי. נולד ביום ט' בניסן תשכ"ז (19.4.1967) במושב ישע שבדרום גבול רצועת עזה. בן בכור במשפחה, אח לאורית, מיכל והתאומים אבי ובני.

הוא למד בכפר הנוער "סילבר", שם הכיר את רחלי, לימים אשתו, כששניהם היו בני חמש עשרה.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר.

סיפרה רחלי אשתו: "אחרי השירות הצבאי והלימודים התחתנו. גרנו במטולה, כי קיבלתי מלגת לימודים בתמורה להתחייבות לעבוד באזור ספר. אבל אחרי שצה"ל יצא מלבנון, החיים עם חיזבאללה על הגדר הפכו להיות בלתי נסבלים והחלטנו לעבור, צחוק הגורל, לישע, המושב שבו גדל גיל".

נולדו להם שלושה ילדים: ניצן, רז ועומר. גיל היה איש משפחה למופת שאהב את משפחתו והקדיש את חייו לרווחתה. אב מסור לילדיו, בן תומך להוריו, אח גדול מעורב לאחיו ולאחיותיו ודוד מצחיק ושופע תשומת לב לאחייניו.

כמושבניק מושבע, הוא אהב את השקט של חיי הכפר לצד טיולים ברחבי העולם, שאליהם יצא עם רחלי ועם ילדיו. הוא היה הראשון להתנדב לכל משימה ולסייע בכל מה שנדרש. הענווה, האחריות והמקצועיות שלו ניכרו בכל עשייתו ופעולותיו.

שנים רבות עבד כמנהל מכירות ועסק בקשרי לקוחות בחברת "קבוצת יהודה", המשווקת רשתות ופלדה. הוא אהב את עבודתו, שהעניקה משמעות לחייו, והעריך את חבריו לעבודה ואת צוות ההנהלה. כאדם חברותי במיוחד, תמיד היה במרכז העניינים, פעיל ויוזם, חייכן, קשוב ואיש שיחה מרתק.

סיפר אחיינו: "גיל היה איש משפחה אהוב, מצחיק, חד וכריזמטי, שנגע בהרבה אנשים ברמה האישית. אדם שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות ואחד כזה שגורם לך להרגיש בנוח לדבר איתו על כל נושא או בעיה".

מתוך תחושת שליחות עמוקה, אומץ ושאיפה להגן על ביתו ועל משפחתו, גיל התנדב לכיתת הכוננות של מושב ישע. בנוסף, הוא גם היה מתנדב במתמ"יד (יחידת מתנדבים במדים) מטעם משטרת ישראל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

למושב ישע שוגרו עשרות רקטות. התושבים ששהו בבתיהם הסתתרו במרחבים המוגנים. גיל הוביל את משפחתו לממ"ד. סיפרה רחלי אשתו: "הוא הגיע לממ"ד ואז התחיל לקבל בטלפון הודעות להגיע לכיתת הכוננות. הוא אמר לי 'קוראים לי, אני חייב ללכת'. אמרתי לו 'חכה רגע, יש מטחים, אתה שומע נפילות'. ואז הוא יצא מהממ"ד והלך ללבוש את המדים של כיתת כוננות, את האפוד, הקפל"ד (כובע פלדה) והנשק".

ביחד עם שאר חברי כיתת הכוננות של מושב ישע ומושב מבטחים הסמוך, גיל יצא להגן על התושבים. בשעה 8:30 בבוקר הוא שלח את ההודעה האחרונה למשפחתו. חברי כיתת הכוננות נתקלו בחוליית מחבלים שניסתה להיכנס למושב וניהלו מולם קרב יריות ממושך. כמה מהלוחמים ובהם גיל נפלו בקרב, אך הצליחו למנוע מהמחבלים כניסה למושבים ישע ומבטחים.

לחימתו הנחושה של גיל נגד המחבלים מנעה פגיעה קשה באנשי המושבים והיא משקפת את ערכיו, את אהבתו למדינה ולמושב ואת אישיותו הייחודית.

רב-סמל מתקדם גיל אביטל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בצוחר. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, הורים, שני אחים ושתי אחיות. על מצבתו כתבו אוהביו: "במסירות נפש ובגבורה הגנת על הבית והמשפחה שאהבת – לנצח נזכורך".

כתב רז בנו: "אבא יקר שלי, ידעתי שלא תהסס לרגע לצאת לקרב. ככה גידלת אותנו וככה נזכור אותך. מתגעגע לנצח".

כתבה ימית גיסתו: "כל כך קיווינו שזה ייגמר אחרת. כל כך חיכינו לך שתחזור הביתה לאדמה שלך, למשפחה שלך, ואלינו. היית אדם יקר ומלא בטוב. הדוד של כולנו. הלב נשבר. נזכור אותך תמיד".

כתבה אחייניתו: "אתה איש טוב וחזק, והיית האיש הכי טוב בעולם. אני לא אשכח את כל מה שהתחיל בעזה, בגלל שאז נהרגת. אני יודעת שניסית לשמור עלינו ועל סבא וסבתא, על אורית, מיכל, עומר, רחלי והילדים במושב, והצלחת כי אתה ממש חזק. אני בטוחה שאתה שומר עלינו ועליהם גם עכשיו".

כתב הקולנוען רני בלייר, שגדל איתו במושב: "הייתי גדול מגילי בשלוש שנים, אבל היינו קבוצה קטנה של ילדים וכולנו היינו מאוחדים. אין זיכרון ילדות שלי במושב שגילי לא היה נוכח בו. את כל ההרפתקאות, האגדות והסיפורים טוויתי איתו... להורים שלנו היה משק משותף. מה שיפה בחברות במושב, שיש כל כך מעט ילדים, שאין עניין של גילאים וכולם ביחד .גילי נישאר במושב לצד הוריו, הקים משפחה למופת, הפך אדם צנוע, חייכן, עוזר, נותן מעצמו עד אין קץ לכל מי שמבקש.

גילי נהרג כשהגן על המושב בגופו. כיתת הכוננות שכללה את בני הכפר, שישה במספר, שאליהם הצטרפו גם בני מבטחים, הצילה את גוש המושבים מטרגדיה... הלב בוכה".

לזכר גיל, החליטו בעלי מלון ״קדם״ וחברת בנייה לקרוא לבניין שהם בונים בחיפה "מגדלי גיל".