בנם הבכור של רחל ואורי. נולד ביום כ"ה בתמוז תשל"ג (25.7.1973) בבאר שבע. אח של שיר ומיכל.

גיל גדל בבאר שבע. ילד שמח, אוהב ואהוב, אהב סיפורים על בעלי חיים שייעודם לעשות מעשים טובים לבני אדם. אביו נהג לספר לו על הציפור הכחולה, שעפה גבוה בשמיים וחיפשה לסייע לאנשים במצוקה .אהב מאוד מוזיקה ובדרך לגן הילדים, תיארו הוריו, נהג לעיתים לבקש חידון מוזיקלי – הם פיזמו יצירה קלאסית, והיה עליו לזהות אותה.

החל את לימודיו בבאר שבע, בבית הספר היסודי "בארי" ובהמשך בבית הספר "גבים". בלט כתלמיד טוב וכחבר טוב, מגיל צעיר גילה מודעות ערכית חברתית ואזרחות פעילה, הרבה לפני שנושאים אלה הוכרו והוצבו כיעדים בחינוך וכבסיס לכל למידה.

סיפרה עמירה, מנהלת בית הספר ולימים מנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך: "תחילה התוודענו לילד היפה, בעל תווי פנים עדינים, שקט ומנומס. לא לקח הרבה זמן, עד שלמדתי להכיר את עומקו של גיל. ילד מיוחד במינו, מצטיין בלימודיו ובכל מעשיו, ילד הבולט בשאיפתו ובחתירתו להגיע להישגים גבוהים ביותר ולבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר. זאת בדרכי נועם, באצילות ובעדינות נפש".

עם מעבר המשפחה ליישוב להבים החל ללמוד בבית הספר האזורי "אשל הנשיא", בו סיים לימודי תיכון.

גיל היה נער דעתן, בעל צימאון אין סופי להשכלה. אהב לקרוא ולהרחיב דעת במגוון נושאים. במשך שנים, לפני פריחת האינטרנט וויקיפדיה, נעזרו בו אחיותיו וחבריו כל אימת שנתקלו במושגים שאינם מוכרים להם.

ב-1991, בתום לימודיו התיכוניים, התגייס לצה"ל ושובץ לחיל השריון. לאחר לימוד מקצועות הטנק הוצב בפלוגה מבצעית בחטיבה 401.

בקיץ 1992 הפלוגה הועברה לשירות מבצעי בגזרה המזרחית בדרום לבנון, שטח שמדינת ישראל שהתה בו מאז מלחמת לבנון ב-1982. הפעילות כללה שהייה במוצב מבודד ומארבי לילה של טנקים מול הכוחות הסורים. "גיל שירת בגזרה המסוכנת שלנו בלבנון, ולכל משימה התנדב וביצע את תפקידו במסירות ובהקרבה", תיאר מפקדו אלוף משנה רונן.

בחודש ספטמבר 1992, במהלך קרב קשה של היחידה, נפגע גיל ופונה לבית החולים בצפת. הוא אובחן כהלום קרב, ובאותו יום העבירוהו למרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, סמוך לביתו.

אחרי אשפוז של כחודשיים שוחרר לביתו. הוא דרש להישאר בצבא למרות נכותו ולהשלים את השירות הסדיר, ואכן הועבר לנציגות דובר צה"ל בפיקוד הדרום בסיועו של סא"ל שרון. את שירותו סיים כראש נציגות דובר צה"ל ברצועת עזה, בדרגת סמל ראשון.

לאחר שחרורו למד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במחלקה ללימודי המזרח התיכון. הוא התגבר על הקשיים, האשפוזים והטיפולים, סיים בהצלחה לימודי תואר ראשון ותואר שני והיה לדוקטורנט במחלקה. סיפר המנחה שלו בלימודי התואר השני והשלישי, פרופסור נמרוד הורוביץ: "מעטים התלמידים הלוקחים על עצמם משימות קשות כמו אלו שגיל לקח על עצמו. במחקרו הוא התמודד במסירות ובתבונה עם הסוגיות הקשות ביותר של ההיסטוריה והתרבות המוסלמית. הבחירה בסוגיית מחקר כה קשה ומורכבת מלמדת על אופיו. הוא לא עשה לעצמו הנחות, לא חשש להתמודד עם כתבים סבוכים ועם שאלות שאין עליהן תשובות חדות וברורות. איכויות אלה של גיל כחוקר צריכות לשמש לכולנו דוגמה ומופת לנחישות ולכוח רצון".

כסטודנט התנדב להיות חונך של ליאור, סטודנט עיוור במחלקה, ובין השניים התפתחה חברות אמיצה.

בחודש יולי 2008 יצא ללונדון במסגרת משלחת של הלומי קרב ומלוויהם, משלחת שנתית מטעם ארגון נכי צה"ל. גיל היה כוכב המשלחת בזכות היכולת שלו להתחבב על אנשים ובזכות ההשכלה הכללית שלו ושליטתו בשפה האנגלית.

הלימודים לתואר השלישי נקטעו כתוצאה מהחמרת מצבו עקב פגיעתו בלבנון. מאז החזרה מלונדון מצבו החל להתדרדר. גיל אושפז בבית החולים ונפטר במהלך האשפוז.

גיל בינדר נפטר ביום ח' בחשוון תשס"ט (5.11.2008). בן שלושים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בלהבים. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

ספדה אחותו מיכל: "אם רק הייתי יודעת שככה זה ייגמר, באופן פתאומי ומצמרר. אם רק הייתי יודעת שלא אראה אותך יותר, הייתי מחבקת אותך חזק בלי לשחרר. אם רק הייתה לי ההזדמנות להיפרד ממך, הייתי אומרת לך שוב ושוב כמה אני אוהבת אותך וכמה אני מעריכה אותך. כמה אתה יקר לליבי, וכמה שאני גאה שאתה אחי. כמה שאתה חכם ויפה ונדיב ומתחשב, וכמה שתחסר לי. וכמה שזה כואב.

גילי שלי, היה לנו קשר יחיד ומיוחד, ומקומך בליבי שמור לעד".

ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה בבאר שבע, פרופסור דרור זאבי, כתב בחוברת הזיכרון לגיל: "קשה לכולנו לדמיין את החיים במחלקה בלעדיך. קשה להאמין שלא תקיש על דלתי, תתיישב על הכיסא ותפתח ברצינות הכל כך אופיינית לך את המחברת, שבה רשמת שאלות ומחשבות, קטעי רעיונות והפניות למקורות. קשה להאמין שהמחקר שכל כך רצית בו, ייוותר מיותם. יחד עם חבריי לסגל המחלקה אני גא, שזכיתי ללמד ולהדריך אדם כמוך".

כתב ליאור, חברו של גיל: "אתה היחיד שהגשמת את המשפט 'היה לי חבר, היה לי אח, הושט לי יד כשאקרא'. אני מצטט בכל מקום את אמרותיך השנונות, מנסה לחשוב איך טוב שכולם יזכרו אותך. תודה לך, חבר, על מה שאתה. על השנים היפות, ששהינו זה במחיצתו של זה. על הידע הרב שהענקת לי. תודה על הכבוד, שכיבדת אותי ואת בני משפחתי".

סיגל, חברה ללימודים, כתבה: "בחור חכם, שנון, טוב לב ומאוד מיוחד בעיני. בעל נפש מיוחדת... הוא לימד אותי כלל חשוב בחיים: שמירה על פרטיותו של חבר. גיל תמיד התחשב באחר. הוא בעיני אדם יותר מדי טוב לעולם הזה, צריך לשנות את העולם בשבילו".

בחודש מאי 2010 נערך באוניברסיטת בן-גוריון כנס אילמ"א (אגודה ישראלית ללימודי המזרח התיכון ואסלאם) השנתי. מושב תלמידי המחקר הוקדש לזכר גיל.

גיל מונצח באתר המועצה המקומית להבים, עם כל החללים בני המקום. בעמוד, לצד תמונתו וקורות חייו, יש קישור לסרט שהוכן לזכרו.