בן עדה ואריה חיימנס, אח ליוסי, פנינה, חנה, בני ושמוליק. נולד ביום א' בשבט תש"ו (3.1.1946) בקייב – אוקראינה.

את ילדותו העביר בפולין, משם עלה עם משפחתו בשנת 1957 בהיותו בן אחת עשרה. המשפחה התיישבה בבני ברק, שם סיים בית ספר יסודי.

"היית הציר של כולנו," סיפר אחיו הצעיר על דמותו הדומיננטית, "המשפחה התנהלה לפי דבריך."

גיל התחנך בבית הספר הימי "מבואות ים" שבמכמורת במגמת מכונאות ודיג. הרבה לשחק כדורגל ובלט כמנהיג טבעי, היה אהוד על חבריו ומוריו.

הים היה בעבורו לאבן שואבת ודרך חיים.

עם גיוסו לצה"ל, בשנת 1963, הוצב בחיל הים ושירת בפלגה 788 "יחידת משמר הכנרת" שכונתה ה"חוליה", היחידה פעלה באלמוניות בספינות משמר ככוח לאבטחת הדיג בכנרת לשם שמירה על הריבונות הישראלית באזור.

כשישה חודשים לפני סיום שירותו, המליץ מפקדו ב"חוליה" ראובן פנחס שכונה "הטרק" על העברתו לשייטת 13. גיל הצטרף בראשית 1966 למחזור ה' וסיים את המסלול כחניך מצטיין. בשנים הבאות שירת כלוחם ביחידת מפעילי הסירות של השייטת והשתתף במבצעים רבים - במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמילואים.

על אחת ממשימות הביצוע במימי תעלת סואץ בתחילת מלחמת ההתשה, קיבל עם חברו אבישי בן-יוסף את עיטור המופת.

גיל מוכר בקרב לוחמי השייטת כסמל וכדמות מיתולוגית, בשנות השבעים כיכב בעלוני הפרסום בביתן חיל הים שקראו "התנדב לקומנדו הימי".

גיל החל את עבודתו בשירות הביטחון הכללי בשנת 1971. תחילה עבד בתחום אבטחת התעופה; לאחר מכן גויס כמדריך ירי לאגף ההדרכה. היה שותף לתכנון וההקמה של בית הספר לאבטחה וכרך את חייו בהקמת מערך הדרכת הלחימה של השב"כ.

ב-1977 מונה למדריך הראשי וב-1982 קודם לראש ענף "תורה ולחימה". במסגרת זו ארגן, ניהל ועדכן את כל קורסי האבטחה שבארגון. את חלומו, לנהל את בית הספר לאבטחה של שירות הביטחון הכללי, הגשים גיל ב-1989, עת מונה לתפקיד.

בשנת 1995, סמוך לפרישתו, התבקש לסייע בפרויקט פינוי עזה והתארגנות שירות הביטחון מול האוטונומיה (הרשות הפלסטינית), בעקבות הסכמי אוסלו. על תפקידו זה זכה בשבחים רבים.

לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, נקרא לחזור אל הדגל וסייע כיועץ באגף האבטחה.

גיל מיעט במילים והרבה במעשים. על תרומתו הרבה לביטחון ישראל, שנעשתה תמיד בדממה ומאחורי הקלעים, סיפר מנהלו יגאל ל.: "בשנת 1983-4 גיל נקרא למילואים לחודשים רבים. כאשר הגיעו מים עד נפש ולא יכולנו עוד בלעדיו, נפגשתי עם סגן מפקד חיל הים שאמר לי כך - 'אנו נמצאים בעיצומו של מבצע לאומי-ציוני ממדרגה ראשונה, וגיל כמפעיל סירות לטווחים ארוכים, הינו מרכיב קריטי בהצלחת המבצע.' זאת הייתה דוגמה לפן המיוחד באישיותו של גיל - צניעות, עשייה ומיעוט בדברים."

עוד הוסיף על היחסים האישיים: "כמי שהיה חבר... אני יכול רק להגיד שלוש מילים, היה לי הכבוד! הלכת מאיתנו חבר למערך הדרכת הלחימה, לכדורגל, לצייד הארנבות, לארוחות השרימפס והדגים, לאופנועים ולמכוניות."

סיפר ראש האגף דאז שייקה ק.: "קפדנותו לא פגעה באנושיותו. הוא לא ויתר כל כך מהר על חניך שנתקל בקשיים. אם איתר את היכולת, לפעמים האמין בחניך יותר מן החניך עצמו. הייתה לו סבלנות. חניכים שהתקשו קיבלו אצלו לא פעם 'שיעורים פרטיים'. הוא היה יוצא איתם אחד אחד למטווח, מדגים, חונך, מתקן, מלמד. בדרך כלל הצליח והחניך התגבר על הקשיים, רכש את המיומנות הנדרשת, הפך למאבטח מקצועי מן השורה. גם בעלי תפקידים מבוגרים יותר, שמטבע הדברים היו פחות זריזים ומסוגלים לירי תכליתי, השתפרו תחת ידיו של גיל. היה בו הכישרון להפוך בעלי שתי ידיים שמאליות לבעלי יד ימנית אחת לפחות...

"בספרו של זאב ז'בוטינסקי 'שמשון', באמצעות אחד מלוחמיו, מעביר השופט שמשון את צוואתו לבני ישראל. שלושה דברים הוא מבקש מהם. לחשל את הברזל. להמליך עליהם מלך. ולאחר מחשבה נוספת, לא לשכוח, בכל מצב, את הצחוק. גיל הקדיש את חייו לברזל, בענייני מלכים לא התעסק, אבל על הצחוק שמר. הוא ידע לצחוק, לשתות, לטעום את עסיס החיים. במסיבות הוא אהב לעמוד מאחורי בר המשקאות ולהגיש כוסיות לחברים."

שמו של גיל הלך לפניו כל השנים כאדם שהמשתית את עשייתו על טוהר המידות ועל נאמנות, פועלו במסירות ובמקצועיות לצד רעות, הותירו חותם על צוותו וחניכיו המחויבים למורשתו.

סיפר על גיל מדריך הירי ראובן ג.: "במבטך החודר, בביטחון נחרץ, בלהט היצירה, באמונה מקצועית גדולה, בגובה העיניים, בשפה רהוטה, במטווח, בכיתה, במשרדך, באולם הספורט - גידלת וחינכת אותנו טכניקה, לחימה, הדרכה, בטיחות; לשכלל, להתפתח, להצטיין, להוביל. כן, רצינו להיות גיל! היום בית הספר שלך הוא מוסד הדרכת הלחימה הטוב בעולם, ראוי אתה לנחת וגאווה שם במרומים.

"בתקופתי גיל - מנהל בית הספר, עסק במטווח לוחמה בשטח בנוי, ירי חי 360 מעלות - ראשון מסוגו בארץ, בהקמת פינת הנצחה לדייב בקרמן, ובמיזם חדשני של מטווח סימולטור במטוס, פרויקט שזיכה את המחלקה בפרס ראש השירות."

"הוא היה המנוע" סיפר מדריך הירי אלי י., "ואנחנו המדריכים באנו עם רעיונות שהוא הוביל והפך למציאות. כשקיבלנו את הפרס על פריצת דרך וחדשנות, גיל לא הסכים לעלות ולקבל את הפרס והתעקש שאני אקבל בשם המחלקה. אהבתי אותו, מוקיר אותו כאדם, מנהל וחבר."

בסוף שנות השמונים הכירו חברים בין גיל ואורנה דורון, גרושה צעירה ואימא לחן הקטן. גיל היה אז גרוש בשלישית ואימץ את שניהם אל ליבו. ביחד קבעו את ביתם והקימו קן משפחתי בזכרון יעקב - בחבל הכרמל האהוב עליו כל כך. בשנת 1990 נולדה דיה - בתם המשותפת.

ביתם של גיל ואורנה היה 'בית פתוח' להתאספות ולמסיבות עם משפחה וחברים; יחד אהבו להכין, לארגן ולארח. גיל היה מוכשר באומנות הסיפור והצליח לרתק את סובביו.

דמותו של גיל הייתה רצינית, אך גם צבעונית מאוד, ידע ליצור קשרים עם אנשים מעולמות תוכן מגוונים, בני גילים שונים ומכל מעמד, עליהם השאיר חותם עמוק. את חייו ליוו תחביבים שעסק בהם לבד ובחברה: רכיבה על אופנועים כבדים, נהיגת שטח, גידול כלבים, בישול, גלישת רוח, שיט, טניס, צפייה בכדורגל, חתירה בקיאק, האזנה למוזיקה יוונית, וגם זמן פרטי למחשבות. בנוסף לעיסוקיו הרבים היה נוכח בתחזוקת הבית ושותף פעיל בגידול הילדים ובטיפוחם. "דיה הייתה כל עולמו וגאוותו," סיפרה אורנה, "ומסירותו לחן הייתה יוצאת מן הכלל." ביחד הרבו לטייל בחו"ל, התנסו בטעימת מאכלים מיוחדים והנציחו את החוויות המשותפות.

לאחר פרישתו משירות הביטחון, הרבה לצאת לחו"ל כעצמאי; עבד כמדריך ירי, ייעץ ולימד אבטחה, כך העשיר את משפחתו בשפות, מנגינות וטעמים.

ברבות השנים, חלה גיל במחלה ממארת והוכר כמי שמחלתו נגרמה מהצלילות בנחל הקישון בתקופת שירותו בשייטת. לחם בגבורה עד שתם מסע חייו, בהותירו חותם עמוק בלב מאות מעריצים, חברים ומכרים, בארץ ובעולם.

גיל חי נפטר בגיל שישים ושלוש, ביום ז' בחשוון תש"ע (24.10.2009). הובא למנוחות בבית העלמין שבזכרון יעקב. הניח אישה, בן ובת, שלושה אחים ושתי אחיות.

על מצבתו נחקקו המילים: "מעשיך – תפארת, דרכיך – אהבה, הליכותיך – מופת. בליבנו נזכור לעד."

ספדה לו אורנה: "הכרנו לפני עשרים ואחת שנה, מהר מאוד הגעתי להכרה על זכייתי - אתה הדבר הכי טוב שקרה לי! עם השנים נפעמתי מאישיותך. לא הזדקקנו לחוזה או ברית, יום יום הוכחת לי את נאמנותך אליי, לדיה ולחן, כמו גם את נאמנותך לעצמך. השלמנו זה את זו בכול, הבית והילדים היו בראש דאגתנו.

"שתיקתך המופלאה הייתה סמל ההיכר שלך, כבשתי אותך בכך שחדרתי אליה שכן, בענייני היום לא יכולתי לאפשר לך להישאר מרוחק, אתה למדת להיות לי אוזן קשבת ולחלוק עימי, ההבנה ללא ריבוי מילים הייתה חלק מיחסינו.

"רציתי הרבה פעמים להודות לך, על שמצאתי אותך, על כך שהיית 'שומר הראש שלי' על כל הקודים שלימדת אותי לחיים והערכים שהקנית בדוגמתך האישית. הייתה לך הזכות להיות אדם יחיד ומיוחד. להתראות אהוב."

גיל חי מונצח במצפור השייטת שביער עופר וכן באתר עמותת "העטלף" של בוגרי שייטת 13. מדי שנה מועלה זכרו בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שנערך בזכרון יעקב, וסיפור חייו מופיע באתר האינטרנט של המושבה.

אוהביו פתחו דף לזכרו ברשת החברתית "פייסבוק".