בנם של אדוה ותומר. נולד ביום ט"ז באלול תשס"ב (24.8.2002) ביישוב גן נר שבגלבוע. אח לשרון, ערן, מאיה ואיתי.

כשהיה בן שלוש עברה משפחתו להתגורר בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל. גילעד למד בבית הספר היסודי המקומי עד כיתה ג', לאחר מכן עבר ללמוד בבית ספר קישון - בית ספר מיוחד לחינוך. משם המשיך לתיכון האזורי מזרע.

ילד שמח, מוקף חברים, מלא אהבה לחיים, סקרן, דעתן ומאוד ישר. הוא נהג להמעיט במילים ולהרבות בעשייה, ונתן את כל כולו בכל מה שבחר לעשות. חד וממוקד פעל להשיג את מטרותיו בצורה הכי טובה שאפשר, בנחישות ובחן הייחודי לו. את מבחני הבגרות בתיכון מזרע סיים בציונים גבוהים במיוחד.

ב-10.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון. לאחר סיום המסלול יצא לקורס חובשים - אותו סיים בהצלחה מרובה, תוך התגברות יוצאת דופן על לקויות הלמידה איתן התמודד. חזר ליחידה כחובש קרבי בגדוד 52 של חטיבה 401 – עוצבת "עקבות הברזל". כאדם שאהב לעזור לסובביו, תפקיד החובש הקרבי התאים לו מאוד. במסגרתו, נדרש להפגין אומץ רב, לתפקד בהצלחה תחת לחץ ולשים את העזרה לאחר במקום הראשון, גם על חשבון סיכון חייו. הוא אהב מאוד את התפקיד ומילא אותו במסירות ובמקצועיות.

גילעד ידע להנות מהדברים הפשוטים בחיים – ארוחות בשרים, בירה קרה, משפחה וחברים. מגיל צעיר אהב כדורגל והיה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "הפועל חיפה". כנער, התנדב בצוות התפעול של הקבוצה במשך מספר שנים, ואף שימש כמפעיל בובת הקמע. גם אחרי שהתגייס, המשיך להתנדב ולסייע לקבוצה בכל פעם שחזר הביתה לחופשה.

בני משפחתו, שכינו אותו "גיגוש", סיפרו שהיה מסוג האנשים שאי אפשר לראות אותם בלי לחייך. הוא הביא עמו הומור ורוח שטות, ידע לשמח ולעודד את כולם ונהנה ללכת בשובבות על הקו הדק שבין בדיחות להקנטות. לצד זאת, ידע גם להיות רציני כשצריך, היה חבר אמת ושימש כפרטנר מושלם לשיחות עומק מרתקות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם תחילת המתקפה, נשלח הגדוד של גילעד לשטחי הכינוס באזור עוטף עזה, שם נלחמו החל ממוצאי שבת 7.10 בקיבוץ ניר עם. לאחר מכן החלו בהכנות ואימונים לקראת השלב הקרקעי של הלחימה ברצועה.

עקב פציעה במהלך האימונים לקראת תחילת התמרון, שובץ גילעד לתפקיד עורפי. מתוך האהבה והנאמנות לחבריו הוא התעקש להישאר חלק מהתמרון. כפי ששום דבר לא עצר אותו במהלך חייו מלממש את הדברים החשובים לו, גם הפעם הצליח, והשיבוץ שונה.

לקראת סוף אוקטובר, נכנס יחד עם הכוחות הקרקעיים ללחימה ברצועה ומילא את תפקידו בעוז ובגבורה. כעבור כמה ימים, ב-9 בנובמבר, גילעד נהרג בפעילות מבצעית בצפון הרצועה.

סמל ראשון גילעד רוזנבליט נפל בקרב ביום כ"ו בחשוון תשפ"ד (9.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקיבוץ גניגר. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות.

הוריו, תומר ואדוה, ספדו לו: "ילד שלנו, מיוחד בדרכו. מלא בהומור, מלא ברצינות, ואנחנו בוכים ובוכים ובוכים. לא מאמינים שלא נראה את הניצוץ בעיניים. החיוך האינסופי שלך ילווה אותנו לכל מקום".

"גיגוש, היית הכי שמח ואופטימי", ספדה לו אחותו, מאיה. "אני מודה לך על כל כך הרבה דברים, אני לא מצליחה להאמין שאלוהים לקח מלאך טוב כמוך. איך מתחילים לדבר עליך בלשון עבר?"

משחק אימון בכדורגל של קבוצת "הפועל חיפה" נגד קבוצת "הפועל פתח תקווה" הוקדש לזכר גילעד. המשחק נפתח בדקת דומיה, לאחריה ספד לו דובר המועדון, ושחקני "הפועל חיפה" ענדו סרטים שחורים לזרועותיהם.

טורניר נהלל בכדורגל לקבוצת הגיל "נערים ג'" הוקדש גם הוא לזכרו.

המשפחה בחרה להנציח את גילעד בהקמת "מגרש גילעד" בקיבוץ גיניגר. מרחב להעצמת ילדים ונוער, במיוחד אלו המתמודדים עם קשיים, דרך משחק הכדורגל.

עמוד הנצחה לגילעד נפתח באתר memoriz.plus.