בתם של שרון וצופר. נולדה ביום א' באייר תשל"ה (12.04.1975) בדרום אפריקה למשפחה יהודית ציונית וערכית. אחות לשי.

בשנת 1976 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בקיבוץ נען שם חיו כחברי קיבוץ. בשנת 1984 חזרו לדרום אפריקה.

גליה עלתה לארץ לבדה בשנת 1994, התגייסה לצה"ל כחיילת בודדה ושירתה בבסיס צאלים שבנגב.

גליה סיימה תואר ראשון בהנדסת תוכנה.

הצטרפה לשירות הביטחון הכללי בשנת 2004 כמפיקה ועבדה רב שנותיה מול תחום חשוב ורגיש מאין כמותו. היא אהבה את התחום, פעלה מתוך מחוייבות עמוקה ואמונה שלמה בצדקת הדרך וברבות השנים הפכה למומחית תוכן ואף תיעדה פרקים בספר מורשת החטיבה בה עבדה בשירות.

גליה הייתה חכמה ויצירתית, נהגה להתעמק בדברים, לאתגר את המערכת בשאלות חשובות והביאה את עמיתיה לחשיבה עמוקה ומדויקת יותר. היא האמינה בכל ליבה בפעילותה, שמרה על צניעות וענווה והתאפיינה כאישה חזקה, דעתנית ורגישה. באישיותה המיוחדת סחפה אחריה את חבריה במגוון תחומים.

גליה נישאה לשמוליק ולהם שלושה ילדים – הילה עדי ושירה. משפחתה של גליה הייתה העוגן המרכזי בחייה, הייתה מלאה ברוך ואהבה אינסופית כלפיהם ותמיד אמרה כי הבית הוא הדבר החשוב ביותר עבורה. לימים אף סייעה להוריה לעלות לארץ ולהשתקע כאן.

בשנותיה האחרונות נלחמה גליה באומץ לב ובגבורה ששמורה לטובים ביותר במחלת הסרטן, שבסופו של מסע ארוך הכריעה את גופה. במהלך מחלתה אף למדה לתואר שני ביהדות.

גליה לוי נפלה בעת שירותה ביום כ' בתמוז תשע"ט (23.07.2019). בת ארבעים וארבע הייתה בנפלה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. הותירה אחריה בעל, שתי בנות ובן, הורים ואח.

משפחתה בחרה להנציח את גליה באמצעות הפסוק מספר מלכים א', פרק ח', פסוק כ"ט: "להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה, לילה ויום, אל המקום, אשר אמרת יהי שמי שם".

גליה מונצחת באתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין בגלילות.