בנם של יהודית רבקה ויעקב. נולד ביום ב' באב תשס"ב (11.7.2002) ביישוב שילה שבדרום השומרון. אח לאיתן, לבונה, שחר, לביא, פאר והדס.

גלעד נחמיה גדל והתחנך בשילה, למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "צביה" שבדימונה. ילד שמח, שובב ומתוק, שחיוך גדול וכובש מעטר תמיד את פניו.

הוא היה חניך בתנועת הנוער "בני עקיבא" ולאחר מכן שימש כמדריך בתנועה במשך שלוש שנים. כמדריך טבע מונח חדש בתנועה: "מדריך נצח". אמר לחניכיו שאינו מתכוון לעזוב אותם ואכן, המשיך ללוות אותם לאורך השנים, גם במהלך שירותו הצבאי. ייעץ להם בנושאים אישיים ובנושאים לימודיים כמו בחירת הישיבה התיכונית בה ילמדו, ובהמשך בחירת המסגרת של אחרי התיכון, והיה שם בשבילם לאורך כל הדרך.

עם תום לימודיו בישיבה התיכונית, הצטרף גלעד לישיבת ההסדר "אבינועם-אביתר" שבכפר תפוח.

ב-5.12.2021 התגייס לצה"ל. אותו יום היה נר שמיני של חנוכה תשפ"ב ובשלב מסוים של היום, החליט לפנות לאחד המפקדים ושאל אותו: "מה קורה עם הדלקת נרות?" גלעד מעולם לא התייחס לסממנים חיצוניים כמו מראה, תפקיד, סמכות או גיל, אלא ראה כל אדם כפי שהוא וקידם את כל מי שפגש בברכה ובחיבוק, בין אם היה זה ילד קטן, רב, ראש ישיבה או מפקד בצבא. אחרי שקיבל אישור גלעד אמר שאת נרות החנוכה צריך להדליק עם כולם, לשם פרסום הנס. ואכן המפקד הורה לאסוף את כל המתגייסים החדשים וגלעד הדליק את שמונת נרות החנוכה בנוכחות כולם.

את שירותו הצבאי מילא כלוחם בסיירת "גבעתי", והשתתף בפעולות מבצעיות מורכבות ומסוכנות. הוא מילא את תפקידו במקצועיות, היה מלא במוטיבציה ורצון לתת מעצמו ותמיד חתר למגע, באומץ ובנחישות, מתוך תחושת שליחות ואחריות לביטחונם של תושבי ישראל.

באחת משיחות הנפש שניהל עם אחיו, פאר, לקח את האמרה: "במקום שאין אנשים - השתדל להיות איש" (מסכת אבות, פרק ב', משנה ה') והוסיף לה המשך משלו: "במקום שיש אנשים - תהיה ראשון". כוונתו הייתה לא במובן של תחרות אלא של הובלה ולקיחת יוזמה, וכך התנהל גם בחייו הפרטיים וגם בצבא. תמיד עזר לכולם, נתן מכל הלב והתנדב ראשון לכל משימה, לקח על עצמו גם תפקידים פחות סימפטיים, כמו ניקיון השירותים או תחזוק המחסן של הפלוגה, ועשה זאת בשמחה גדולה.

חבריו ומפקדיו מספרים שהיה אדם ולוחם שאפשר לסמוך עליו, איש שיחה וחבר אמיתי, הרוח החיה של הצוות, שבכל ערב שבת הקפיד לומר דברי תורה ולחבר את חבריו לצוות למורשת ישראל.

גלעד, כשמו כן הוא, הביא עמו תמיד שמחה מתפרצת. אדם שכולו לב ואור, חבקן ומלא ברגש. לכל מקום הגיע עם חיוך גדול ולב פתוח, התנהל בפשטות ובישירות, ללא מחיצות או מסכות, וכך הצליח לכבוש לבבות, להפיל חומות ולהתחבר בן רגע עם אנשים מכל הסוגים. תמיד אמר: "אם תדבר מהלב, אנשים ידברו אליך מהלב". הוא ידע לתת המון אהבה, וקיבל אותה בחזרה. מכריו הרבים העידו ששיתפו אותו בדברים שלא סיפרו לאף אחד אחר, ורבים מהם הרגישו שהיה החבר הטוב ביותר שלהם.

קריאה הייתה אחד התחביבים הגדולים שלו, והחדר שלו היה תמיד עמוס בספרים. בנוסף, אהב עבודת כפיים ועבודת אדמה, ונהנה מאוד לעבוד בגינון ובחקלאות. הוא דבק במטרותיו, אף פעם לא ויתר לעצמו, וכשרצה משהו, גם אם הדבר היה כרוך באתגר גדול – ידע לגייס כוחות אדירים ולהשיג אותו.

הוא תכנן להתנדב באתיופיה אחרי השחרור ולאחר מכן ללמוד אדריכלות נוף. אימו, אדריכלית בעצמה, הופתעה מבחירת המקצוע כיוון שהוא מצריך לימודי מתמטיקה, תחום שגלעד פחות התחבר אליו. כשהביעה מולו את פליאתה, אמר לה: "נסתדר. אני צריך להבין את האדמה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה תשפ"ד גלעד בילה בישיבה, ועם תחילת המתקפה הוקפץ חזרה ליחידה. כשיצא לבסיס, אמר: "בשביל זה התאמנתי, בשביל זה השקעתי, בשביל המלחמה הזאת".

בתחילה, נלחם בנחל עוז, ובשלב מסוים שבר את האצבע. בני משפחתו קיוו שיחזור הביתה בשל הפציעה, אבל הוא ביטל זאת מיד, אמר שהשבר ביד שמאל ואת הנשק הוא מתפעל בימין, וברור שהוא נשאר להילחם. כשאימו ניסתה לשאול אותו מה חווה בימים הראשונים של הלחימה ומה הוא מרגיש, אמר: "אני יודע שאני צריך לטפל בנפש שלי, אבל את זה אני אעשה אחרי המלחמה. עכשיו יש לי משימה ואני אבצע אותה על הצד הטוב ביותר". הוא לא שש אלי קרב אבל האמין באמונה שלמה בצדקת המלחמה ויצא אליה מלא בביטחון ונחישות.

מספר שבועות לאחר מכן, נכנס עם הכוחות הקרקעיים ללחימה ברצועת עזה, ולחם בגבורה במשך ימים ארוכים. גם במהלך הלחימה, ניצל את רגעי ההפוגה כדי לקרוא, ותמונה שלו יושב על האדמה עם אפוד וקסדה וקורא ספר, התפרסמה ברשתות החברתיות.

ביום שישי, 3.11.2023, יצא ככוח ראשון עם מפקד הפלוגה ושני לוחמים נוספים, על מנת לבדוק בניין שזיהו בו תנועות חשודות. ברגע שהתקרבו למבנה, נפתחה עליהם אש כבדה ואחד הלוחמים נפצע. גלעד וחבריו לכוח לא נרתעו, השיבו אש וחתרו למגע. במהלך הקרב, גלעד נהרג ואיתו נהרגו מפקד הפלוגה ולוחם נוסף.

סמל גלעד נחמיה ניצן נפל בקרב ביום י"ט בחשוון תשפ"ד (3.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בשילה. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אימו, יהודית, ספדה לו: "השם, נתת בו נשמה גדולה, איזו נשמה, כמה למדנו ממנו. על אהבה לכל סוג של אדם, על חברות – כמה חברים יש לו, מכל סוג. על עמל ושאיפות, לא לוותר לעצמך... כמה אנרגיות של אהבה לאדם, להשם, לטבע...

"כמה צחוק ושמחה ושטות והצגות ומשחק וחיבור למשפחתיות ולבית. לקבל ממנו טלפון כשהוא חוזר מהצבא, עוד מהדרך: 'אימוש, צריך משהו מהמכולת?'... השם, נתת לנו מתנה נפלאה, אבל למה כל כך קצרה?... יש לגלעדוש עוד כל כך הרבה מה לעשות בעולם, כל כך הרבה עצבות יש לגרש, כל כך הרבה אהבה יש עוד לפזר..."

שחר, אחותו הגדולה, ספדה לו: "אתה אח קטן-גדול שלי. קטן מספיק בשביל להיות מסונג'ר, כדי לשמוע חפירות אינסופיות וכדי שאני תמיד אתנשא עליך, אבל גם תמיד גדול, מגונן, תמיד מחבק, תמיד מתייצב, וכשמשהו רע קורה, אתה תמיד שם. כשבאו להודיע לנו, הדבר הראשון שחיפשתי זה אותך. כי אתה איתי בכל הסיטואציות המוזרות האלה שיש. אתה זה שמחלץ אותי ואנחנו בורחים משם ביחד...

"איזה אח אתה גלעד, אח עם שיחות ברזל בימי שישי, עם תגובה על כל תמונה מפרגנת, אח כזה שמספיק לכתוב לו שהיה לי יום קשה והוא יתקשר להקשיב ולשמוע איך אפשר לעזור... תהיו קצת גלעד, אל תפחדו ללכת בעולם עם לב פתוח, עם אהבה גדולה למציאות, עם עיניים טובות. תשתו הרבה בירה, תהנו מהחיים הפשוטים ותחבקו. אותנו, את עצמכם, את כל מי שזקוק".

גלעד מונצח באתר בית הנשיא. בעמוד לזכרו, לצד תמונתו, מופיעה תמונת צמיד הנושא את המוטו שלו: "במקום שיש אנשים – תהיה ראשון".

בסניף תנועת "בני עקיבא" בשילה, מוקם לזכרו מרכז לנוער הבוגר, אשר ירכז את הפעילות החברתית של שכבת גיל זו ויספק מענה טיפולי לבני נוער הזקוקים לו.

לעילוי נשמת גלעד הוכנס ספר תורה לישיבת "אבינועם-אביתר" שבה למד.

בהר קידה, מזרחית לשילה, הוקם "מצפה גלעד ויונדב", לזכרו ולזכר סמ"ר יונדב לוינשטיין, שנפל לצידו בקרב.

כחלק מפרויקט "לגעת באור שלהם", מבית אולפנת צביה חפץ חיים, הופק סרטון הנצחה לגלעד. הסרטון ניתן לצפייה ביוטיוב, תחת השם "לגעת באור שלהם 7, גלעד ניצן – לשבור מחיצות".

עמודים לזכרו נפתחו באינסטגרם remember.gilad.nitzan, באתר remember.bio ובאתר memoriz.plus, והמשפחה יזמה הקמת אתר אינטרנט להנצחתו.