בן סוניה וד"ר בן-ציון. נולד בכ"ה באדר תרס"ו (22.3.1906) בברן שבשווייץ. בהיותו בן שנה עלה לארץ ישראל עם משפחתו וזו השתקעה בתל-אביב. דוד למד בגימנסיההעברית "הרצליה" ובגלל נטייתו לכשרון המחשה בחר במגמה הריאלית, שבה היה תלמיד מצטיין. בצד לימודיו היה פעיל ב"הצופים" וגם בארגון ה"הגנה". לאחר שעשה שנת שירות ולימודים בבית-הספר החקלאי במקווה-ישראל יצא להולנד ושם השתלם בטיפול בפרות. מאחר שגמלה בליבו ההחלטה ללמוד רפואת-בהמות נסע לסקוטלנד ובאוניברסיטה של גלזגו קיבל את התואר דוקטור ומומחה בווטרינריה. בגלזגו היה ממקימיו ומפעיליו של הסניף המקומי של תנועת הנוער "הבונים". ב-1931 חזר ארצה. בתחילה עבד בתחנה הנסיונית ברחובות, ואחר-כך עסק במקצועו בבנימינה ובראשון-לציון וכן שימש בירושלים כרופא ראשי באגודת "צער בעלי-חיים". לבסוף השתקע בעפולה והיה הווטרינר הממונה על כל אזור עמק-יזרעאל. בתפקידו זה גילה גם ידיעה מקצועית יסודית וגם מסירות ונכונות להועיל לכלל, יהודים וערבים כאחד. בעצם ימי מאורעות הדמים שנפתחו בתרצ"ו המשיך לנסוע לכפרים הערבים ולהגיש עזרה לפלחים שאת שפתם ומנהגיהם היטיב להכיר. לצד עבודתו היה פעיל באגודת "הפועל" שבעיר והיה מעורב בעניניי הביטחון וההתיישבות באיזור. במסגרת פעילות זו יצא בי"ח באלול תרצ"ח (14.9.1938) עם חיים שטורמן ואהרון אתקין, מראשי ה"הגנה", בשליחות מוסדות ההתישבות היהודית, לאתר מיקומם של הישובים החדשים כפר-רופין ונוה-איתן בעמק בית-שאן. בדרך מתל-עמל לטירת-צבי עלה רכבם על מוקש שהוסתר בחבית זפת ושלושתם נהרגו במקום. דוד הובא למנוחת-עולמים בחלקת ההגנה וההעפלה של בית הקברות בנחלת-יצחק שליד תל-אביב. הניח הורים אשה ובן. בדברי ההספד ליד הקבר הפתוח אמר אביו בין השאר: "זכית לכך כי על במותיך נפלת, בני. מילאת חובתך בשקט ובאמונה. . . חינכנו אותך ברוח נאמנות ובהקרבה לעם. עתה החזרנו אותך לאדמה. כל אשר היה לנו, חלק גדול מחיינו ונשמתנו, הנחנו בקבר זה. אילו היינו צריכים להתחיל מחדש, אילו ידענו מראש מה יהיה בסופו, היינו עושים כך שנית כי זוהי הדרך האמיתית".

על-שם שלושת הנופלים נקראת הבריכה ליד הסחנה "גן-השלושה".