בן פיגה-פאני ומשה מוריץ סטרול. נולד ביום ז' באדר תרפ"ח (28.2.1928) בעיר טרגו-ניאמץ שבצפון מזרח רומניה. בן שלישי למשפחה קשת יום בת שישה ילדים, בן לאב נגר ולאם תופרת, שעקרו בשנת 1934 לבוקרשט, שם למד דב טכנאות טקסטיל בבית-הספר היסודי 'רונטי רומן'.

בן 11 היה דב כשנפטר אביו ממחלת השחפת, והוא נאלץ לקטוע את לימודיו ולקחת חלק בפרנסת המשפחה. תחילה עבד כשוליה בבית-חרושת לטקסטיל בבוקרשט ולאחר ארבע שנים התקבל כעובד שכיר. בשעותיו הפנויות הרבה לקרוא.

באותה עת פגש בחברים שצירפו אותו לפעילות הכשרה ציונית, שם שמע סיפורים על ארץ-ישראל וגמלה בלבו ההחלטה להותיר את משפחתו מאחור ולעלות ארצה לבדו. וכך, באוגוסט 1947, יצא עם קבוצת עליית הנוער את רומניה באופן בלתי חוקי ולאחר חודשי נדודים באירופה, כשהקבוצה עוברת דרך הונגריה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה, איטליה ויוון, הגיעו ארצה בתחילת 1948.

עם הגיעו נקלט דב בקיבוץ ליד חדרה ובהמשך הצטרף לגרעין הכשרה של הפלמ"ח בכפר הרוא"ה. ב-21.4.1948 גויס לפלמ"ח ויצא לאימונים בחולדה. בליל 28.5.1948 העביר הפלמ"ח תגבורת לחטיבת 'הראל' בדרך בורמה.

דב הוצב בגדוד 2, גדוד 'הפורצים' של חטיבת 'הראל'.

שבוע לאחר הגעתו ליחידה, ששהתה אותו זמן בקיבוץ קריית ענבים, נפצע דב בהפגזת הלגיון הירדני על הקיבוץ. הוא פונה לבית-החולים 'הדסה' בירושלים. נראה, שהמלווה שהעבירו לבית-החולים לא ציין כי הוא חייל ולכן נרשם כאזרח.

ביום כ"ח באייר תש"ח (6.6.1948) נפטר דב וגופתו הועברה לבית החולים 'ביקור חולים'. משם הובא למנוחות בבית-העלמין הארעי בשייח' באדר, ובשלהי 1951 הועברה גופתו לבית-העלמין בהר המנוחות. מאחר שלא היה ידוע כי הוא חייל נקבר דב כאזרח.

בני משפחתו חיפשו אחריו החל בשנת 1949, ורק 52 שנה מאוחר יותר, בעקבות חקירת היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל, התגלה קברו. ביום י"ג באדר תש"ס (7.3.2000) נערך טקס התייחדות צבאי בהשתתפות אחיו ואחיותיו של דב והונחה מצבה צבאית על קברו.