בנם של אסנת וויטל. נולד ביום כ"ח בתשרי תשמ"ו (13.10.1985) בקיבוץ גשר שבעמק הירדן. ילד שני במשפחה, אח למתי, לֹטם ואסף.

דגן גדל והתחנך בקיבוץ גשר, ילד מקסים ומתוק עם חיוך כובש ושובבי. המטפלת מהגנון כתבה: "תינוק מתוק יפה תואר, רץ אחרי הסינר שלי, נמרח ואוהב. תינוק חכם שאהב תמיד ספרים והיה מורה לי עם האצבע לשבת על הלינולאום ולספר לו". "אלוף הבנִיות", כינתה אותו הגננת, משום שאהב מאוד לבנות וליצור.

למד בבית הספר היסודי "מול גלעד" בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, ובקיבוצו השתייך לכיתת "קנה" בחברת הילדים. המשיך לתיכון האזורי "בית ירח" שבקבוצת כנרת. אהב מקצועות טכניים, ובהם מגמת חשמל שבה בחר, וקיבל ציונים טובים.

נער חברותי, מגיל צעיר השתייך לחבורה מגובשת של בני גילו מהקיבוץ. בשעות הפנאי השתתף בחוגי קרטה וכדורסל.

בתחילת כיתה י"ב עבר עם משפחתו ליישוב אחוזת ברק שבעמק יזרעאל אך המשיך ללמוד באותו בית ספר. מדי בוקר נהג לשם במכונית, כשאימו יושבת לצידו. סבתו נהנתה במיוחד לנסוע עימו, והוא אהב את חברתה.

במהלך כיתה י"ב יצא דגן עם כל בני שכבתו למסע בפולין, בעקבות מחנות ההשמדה. כן נסע עם השכבה לטיול בניצנה שעל גבול מצרים, שבו נראה מאושר והיה פעיל ומלא חיים.

עם חבריו הקרובים מהקיבוץ שמר על קשר הדוק למרות המעבר. הייתה בו אמפתיה גדולה כלפיהם ותשומת לב לרגשותיהם, כפי שתיארה בת כיתתו: "סנסור חברתי שחש כל אחד מאיתנו ואינו מפספס אף פרט ויותר מזה. תמיד זוכר לנו את הדברים הקטנים בהלצה עוקצנית". חברה אחרת סיפרה: "הייתה לך נוכחות נעימה ומרגיעה, תמיד היה לי כיף לשבת ולדבר איתך ולבלות בחברתך. זוכרת את החופשים הגדולים ואת הלילות האינסופיים בהם היינו יושבים על הדשאים ומביטים בכוכבים, לפעמים זה היה בשתים-עשרה בלילה, הייתי דופקת לך בדלת וביחד היינו הולכים לחפש בשכונה עוד אנשים ערים בשביל לשבת".

לאחר שסיים את לימודיו טס עם חברי הילדות מהקיבוץ לטיול בטורקיה, בילה ונהנה מאוד. בין היתר צנחו צניחה חופשית והפליגו בספינה.

בנובמבר 2004 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הנח"ל של חיל הרגלים, אחרי שחיכה לכך בכיליון עיניים.

לאחר השירות השלים את בחינת הבגרות במתמטיקה בהצטיינות ותכנן ללמוד כלכלה וראיית חשבון.

דגן בורך בידי זהב ובהבנה טכנולוגית, ולכן הרבה לסייע למשפחתו בתיקונים ובבעיות מתחום המכשירים הדיגיטליים.

מתוך סקרנותו הטבעית ופיקחותו אהב לקרוא ספרים ולהאזין למוזיקה וצבר ידע נרחב במגוון תחומים, בהם פוליטיקה, משפט וכלכלה. כאדם דעתן ביטא דעות מעניינות ומקוריות שעוררו עניין בקרב שומעיו. התמצא גם בהיסטוריה המשפחתית, ובוויכוחים משפחתיים בנושא זה הוכיח את צדקתו באמצעות צילומים ישנים.

נוכחותו הייתה עוצמתית למרות היותו אדם רגיש וצנוע, שקט ומופנם שלא רצה להתבלט. עם חבריו וחברותיו הקרובים ידע להשתחרר – לרקוד, לשתות, לצחוק מהחיים וליהנות, וחסרונו בלט כל אימת שנעדר ממפגש.

דגן קזס נפטר ביום ז' בתשרי תשע"ד (11.9.2013). בן עשרים ושבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב אחוזת ברק. הותיר הורים, שני אחים ואחות.

כתבו הוריו: "אתה חסר לנו בכל חג, בכל שבת, בכל יום ובכל שעה".

בת כיתתו ושכנתו כתבה: "דגי, תחושות רבות ורגשות עצומים חשה אליך ותמיד חשתי. לאורך כל החיים שלי אתה היית דמות בלתי נפרדת. הזיכרונות שלי מגיל שנתיים הם איתך, החוויות שעברתי בגן, ביסודי, בתיכון, בשנת שירות. אתה תמיד היית חלק ... הרגשתי אליך כמו אחות גדולה שצריכה לגונן על האח הקטן שלה, אך אתה לא תמיד נתת לי, נפנפת אותי בעוקצנות. דגי. מחברת שלמה לא תספיק להכיל את כל הזיכרונות, הסיפורים והתחושות. אוהבת תמיד ולנצח".

על גדת הירדן, ליד קיבוץ גשר שאותו אהב כל כך, הקימה המשפחה אתר לזכרו שנקרא "בשבילי הדגן" ובו שביל הליכה ושולחנות פיקניק בתוך צמחייה שופעת.