בן אברהם. נולד בשנת תרס"ז (1907) בהומל שברוסיה למשפחת משכילים וציונים. אביו היה מראשוני "חובבי ציון" ומזכיר האגודה בעירו, ולכן תרגם את "משלי קרילוב" לעברית. אמו היתה מורה בבית-ספר "עבריה" בווילנה. המשפחה עברה לוויטבסק ושם סיים דוד את לימודיו ב"חדר המתוקן". גם לאחר סיום לימודיו המשיך לעסוק בספרות, תנ"ך ותלמוד וגילה נטייה לשירה. בעזבונו נמצאו שירים בעברית וברוסית. ב-1925 עלה לארץ-ישראל בעקבות אחותו שהקדימה אותו בשנה. הוא החל ללמוד בבית הספר המקצועי "מונטפיורי" אולם לאחר זמן מה עזב את הלימודים מתוך החלטה להיות עובד כפיים. הוא למד את מקצוע החשמלאות ותוך זמן קצר נעשה חשמלאי מיומן ומעולה. הוא התגורר בתל אביב. באחד הימים נפגע ברגלו בתאונת עבודה ולאחר שעבר שני ניתוחים חזר ללא שהות לעבודתו. כעובד בחברת החשמל עסק ביום כ"ז בניסן תרצ"ו (19.4.1936) עם חברו אברהם פיגזירט בתיקון קו חשמל בבית קפה ערבי ביפו. בעודו שקוע בעבודתו על הסולם התפרצו כמה ערבים אל בית הקפה, הפילו את דוד מן הסולם והיכו בו ודקרוהו עד שמת מפצעיו. הוא נטמן בבית הקברות הישן בתל אביב. הניח הורים קשישים, שתמך בהם עד יומו האחרון. כנראה חזה את מותו בכתבו באחד משיריו: "מלחמה קדשתי ואפול חלל/אך ארצי הרגשתי מות היה לי קל".