בן סביחה וניסן, נולד ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948) בעירק. בשנת 1951, בהיותו בן שלוש עלה דוד עם הוריו לארץ. המשפחה השתקעה בטירה, שליד חיפה. הוא התחיל את לימודיו היסודיים בבית-הספר בטירה, והמשיכם עד כיתה ח' בבית-הספר "רמות" שבחיפה. בכיתה ט' למד דוד ב"כפר גלים", ואחר-כך המשיך בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. את לימודיו הוא סיים ב"תיכון חדש" - אקסטרני.

בפברואר 1967 התגייס דוד לצה"ל ושירת ביחידת חיל רגלים. לאחר הטירונות, ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, הוא לחם במלחמת ששת הימים, ובספטמבר 1968 עלה לדרגת רב"ט.

באותה שנה נפגעה בריאותו של דוד והפרופיל הרפואי שלו הורד. הוא התחיל לשרת כפקיד רישום-תשלום, השתלם בכל מיני קורסים מנהליים, וגילה יוזמה ומרץ גם בתפקידו החדש. דוד סיים את שירותו הסדיר בפברואר 1970. שנה לאחר מכן, הוא ביקש להתנדב לצבא הקבע. מפקדיו, שרחשו לו אמון, נענו לבקשתו. הוא התחיל לשרת בתפקיד מנהלי ברמת-הגולן, והתקדם דרגה אחר דרגה: לסמל ולסמ"ר. על אף נוקשותו בעבודה, העריכו אותו מפקדיו כעובד חרוץ המקפיד עם עצמו, כשם שהוא מקפיד עם הכפופים לו.

ביולי 1972 הבריא דוד והפרופיל הרפואי שהיה לו בעבר הוחזר לו. הוא המשיך להתקדם בתפקידים מנהליים, עבר קורס נגדי שלישות והועלה לדרגת רס"ל. חוות-הדעת של מפקדיו עליו באותה תקופה הייתה: "חייל ממושמע, ממלא תפקידו בצורה טובה ויעילה, מסודר ואחראי".

במלחמת יום-הכיפורים התבלט דוד בתפקידים שמילא ברמת הגולן. אחרי המלחמה הוא נשלח לקורס קצינים, סיימו באפריל 1974 והועלה לדרגת סג"ם. דוד מילא תפקידים ניהוליים שונים: שליש חטיבתי, קצין גיוס חטיבתי ותפקידים נוספים אחרים. באוגוסט 1975 המליצו הממונים עליו למנותו לתפקיד מרכז גיוס חטיבתי, תוך ציון העובדה שהוא "ממלא תפקיד מפקד גיוס בהצטיינות".

בשנת 1974 התחתן דוד. הוא המשיך בשירות הקבע ברמת הגולן ועלה לדרגת סגן, עבר קורס מתקדם לקציני שלישות והועלה לדרגת סרן. המלצת מפקדיו עליו הייתה: "קצין טוב, משתדל מאוד לבצע את המוטל עליו. מנהל מערכת כוח-אדם ענפה".

ביום ט' באב תש"ם (22.7.1980), נסע דוד בתפקיד מבסיסו בצפון לכיוון קיבוץ יגור. הוא ישב ליד הנהג. במכונית היו עמו עוד שלושה חיילים. בצומת קריית אתא התנגשה המכונית במשאית שבאה מולה. כל נוסעי המכונית נפגעו. דוד נהרג.

הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחיפה. בן 32 שנים היה במותו. לאחר מותו הועלה דוד לדרגת רס"ן. הוא השאיר אחריו רעיה, ילד בן שלוש והורים.

מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "זמן קצר שירת ביחידתנו, אולם רישומו ניכר בכל מקום בו פעל. הוא נכנס לתפקידו ברוח סערה, מלא מרץ ורצון טוב, תוך שהוא יוצר סביבו אווירה של עבודה ופעילות יוצרת. כלפי מפקדיו היה ישר ומהימן. בקרב ידידיו הקצינים קנה לו מקום של חבר פעיל ומסייע. בפקודיו החדיר רוח של עבודה מתוך רצון טוב".