בנם של פאולה ופרץ ברקו. נולד ביום י"ג באדר א' תשי"ז (14.2.1957) בראשון לציון. אח צעיר לטובה.

דוד, שנקרא דודי בפי כול, גדל והתחנך בראשון לציון. למד בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר.

בשנת 1975, בהיותו בן שמונה-עשרה, התגייס לצה"ל ושובץ לגדוד בחטיבת הצנחנים של חיל הרגלים. את רוב השירות עשה במוצב דובב שבגזרה המזרחית של גבול ישראל-לבנון.

עם שחרורו מצה"ל בשנת 1978 בחר להצטרף לשורות משטרת ישראל, מתוך רצון למגר את הפשע ולתרום לחברה. עם גיוסו למשטרה הוצב במחוז תל אביב ביחידה המרכזית (ימ"ר) תל אביב. בשנותיו הראשונות שם עבר הכשרה מקצועית – קורס שוטרים, הכשרה לתפקיד בלש וקורס סמלים, ומונה לתפקיד בלש במחלק בילוש משימתי. כעבור כמה שנים יצא לקורס קציני משטרה והמשיך להתקדם בדרגות ובתפקידים חשובים הקשורים לחקירות ולבילוש במחלק תשאול. בתפקידו האחרון בדרגת פקד שימש מפקד במחלק.

במהלך שירותו, וגם על חשבון זמנו הפנוי, רדף צדק ללא מורא ופחד למען המלחמה בפשע. פעל במקצועיות בכל עת ועם זאת ידע להיות רחום ואוהב אדם, על כן זכה להערכה הן בקרב עמיתיו, הן בקרב עברייני העיר, וכראש צוות הצליח להביא לידי פתרונן של חקירות קשות ומורכבות. על פעולותיו והצטיינותו בתפקידיו קיבל תעודות הוקרה רבות.

בשנת 1980 הכיר את ענת. בין השניים התפתח קשר זוגי, ובשנת 1983 הם נישאו. בת ובן נולדו להם – עדי ותומר. דודי היה איש משפחה למופת ואב אוהב ודואג, חיוך וצחוק האירו את פניו כשבילה בחיק אהוביו.

במהלך פעילות במסגרת תפקידו נפצע, ולאחר מכן נפטר מפצעיו.

פקד דוד (דודי) ברק נפל בעת שירותו ביום כ"ו בניסן תשנ"ד (7.4.1994). בן שלושים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אישה, בת ובן, אם ואחות.

כתבה בתו עדי ביום הזיכרון תשפ"ב: "כמה צעיר היית, וחיים שלמים היו לפניך. הגעגוע והכאב מלווים אותי בכל יום. לנצח תהיה חלק ממני. תודה על הזיכרונות שיש לי ממך. אוהבת אותך עד אין-סוף".

באתרי האינטרנט "גלעד לזכרם" של עיריית תל אביב-יפו ו"לזכרם" של משטרת ישראל הועלו דפים לזכרו.

דודי מונצח במושב משמרת, באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש וב"גן הבנים" בתל אביב.