בן מלכה וגרשון-יעקב, נולד ביום כ' בחשוון תרפ"ו 7.11.1925)) בעיר מרמרוש-סיגט שהיתה מרכז יהודי גדול וחשוב בצפון-מערב רומניה. הוא למד ב"חדרים", בבית-ספר ובבית-מדרש ואחר-כך למד את מלאכת האריגה ועבד בבית-חרושת. היה פעיל בתנועת "בני-עקיבא". בשנת 1942 ניצל מהשמדה (מפני שמקום הולדתו נמצא תחת שלטון הונגרי). בעזרת שוחד צורף לקבוצת נוער שהעפילה לארץ-ישראל דרך הים השחור. הוא היה אמור להפליג באונייה "מפקורה", שטובעה על-ידי הגרמנים, אך למזלו עלה על האונייה "בולבול" ובה הגיע ארצה באוגוסט 1944 והוכנס למחנה- המעצר של המעפילים בעתלית. מששוחרר, נאבק על קיומו בתקופה של חוסר עבודה ובעבודות קשות ומפרכות.

מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ הצטרף ל"הגנה". שירת בחטיבת "קריתי" והשתתף בקרבות בגבולות תל-אביב ובסביבתה, ובקרב על יאזור פגע במפקד דובר גרמנית של הכנופיות הערביות. נלחם גם בדרום. נפצע בידו, סירב להשתחרר, ומשהתרפא הוסיף לשרת בשירות קרבי ולאחותו, שהביעה חרדה לחייו, אמר: "מדינה אין מקבלים על מגש". דויד נהרג בעומדו על משמרתו בשדה-התעופה בתל-אביב בשעת הפצצה של מטוסי האויב המצרי ביום ז' באייר תש"ח 16.5.1948)) הוא הובא למנוחת-עולמים בקבר אחים עם שביון (זיידל) אברהם-לייב בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.