בנם הבכור של תאודורה ואיזו. נולד ביום ו' בניסן תשכ"ד (19.3.1964) בבוקרשט, רומניה. אח לליביו.

דוד גדל ברומניה. כשמלאו לו שש שנים, בשנת 1970, עלתה המשפחה ארצה. אחרי כחצי שנה של לימודים באולפן בנתניה התיישבו בפתח תקווה, הוא השתלב בבית הספר היסודי "יד לבנים".

ליד בית הספר בו למד השתרע פארק שהיווה חלק מהותי מנוף ילדותו, שם שיחק משחקים קבוצתיים, רכב על אופניים והִרבה לבלות את שעות אחר הצהריים עם חבריו. הם בילו רבות גם בביתו, בין היתר בכדי לטעום ממאכליה של אימו שהייתה בשלנית מדהימה.

במשחקים השתלב גם אחיו ליביו, שהעריך אותו מאוד ותמיד חיפש את קרבתו.

בתום לימודי היסודי למד בחטיבת הביניים "בן-גוריון" ולאחר מכן בתיכון מקצועי "עמל ב'" בעיר מגוריו, במגמת אלקטרוניקה. תלמיד טוב שהצטיין בשיעורים, בין היתר הצליח להלחים באופן מדויק ביותר. בלט באופיו הציני, ובחוש ההומור שכבש את לב חבריו.

פעם בשנתיים, בתקופת החופש הגדול, נסע יחד עם משפחתו לטיול מולדת ברומניה. בילה שם בטיולים רגליים, באכילת מאכלים מקומיים ואף טיפס באחת מנסיעותיו יחד עם בן דודו על הר צ'חלאו.

לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים החליט ללמוד הנדסת חשמל, בעקבות אביו שעבד כמהנדס. התקבל ללימודים באוניברסיטה בבאר שבע כעתודאי, עבר טירונות וקורס מ"כים (מפקדי כיתה) בבסיס טירונים של גולני ולאחר מכן החל את לימודיו וגר במעונות הסטודנטים בקרבת האוניברסיטה. בלט באופיו החברותי, אחיו ליביו שביקר אותו במעונות סיפר על חבורתו שהייתה קרובה ומגובשת.

בשנת 1986 הוסמך כמהנדס והתגייס, הוצב בחיל האוויר ועבר קורס קצינים. אהב את המערכת הצבאית ואת הקורס, ובסיומו הוצב בתפקיד הכולל בדיקת ציוד כיבוי אש בבסיסי חיל האוויר. באחד מביקוריו בשטח נקלע למארב ונדרש להגיב באש, על תפקודו והתנהלותו בתקרית זו קיבל אות הצטיינות.

דוד המשיך לבסיס תל-נוף, שם שירת כמפקד בית מלאכה, אחראי על ציוד הקרקע בבסיס. משם עבר לבסיס חצרים כאחראי סימולטורים. על ביצוע תפקידו בבסיס חצרים הוענקה לו תעודת הערכה.

תפקידו הבא היה בתחום הבינוי בחיל האוויר, תפקיד שכיהן בו גם אביו בעברו. במסגרת זו הוסמך בדרגה הגבוהה ביותר בהנדסת חשמל, רישיון זה אפשר לו לקחת חלק בפרויקטים הדורשים אחריות רבה.

בשנת 1986, סמוך לסיום לימודיו, הכיר את בלהה. השניים היו לזוג ולאחר כשלוש שנים נישאו והקימו את ביתם בפתח תקווה. בשנת 1993 נולדה הבת אופיר, בת ונכדה ראשונה במשפחתו של דוד. לידתה ביגרה אותו. היא הפכה לדבר החשוב ביותר בחייו, אב מגונן ומסור שדאג לתעד את בתו משנת חייה הראשונה באלבום שהכין, המשלב התייחסות והסבר לכל תמונה.

בשנת 1994 עברה המשפחה לגור בבסיס חצור שבשפלה, בעקבות תפקידו החדש כמפקד גף. התפקיד דרש ממנו שהייה ארוכה בשטח והשקעה מרובה. על אף התמסרותו לעבודה לא ויתר על זמן איכות בכל יום שישי בבוקר עם בתו, ובשבתות הקפיד לבלות יחד עם משפחתו המורחבת.

בתפקידיו בלט כאדם סמכותי, מקצועי ומסור לעבודתו, קשוב לעובדיו וקשוח כשצריך. שכלתן ומשימתי המתנדב לכל משימה, גם אם היא אינה חובתו. כתב מפקד יחידת הבינוי: "דוד היה מפקד במלוא מובן המילה. תמיד ידע לגשת, לדבר ולגעת בסובבים אותו. איש של אנשים. ידע להפעיל את אנשיו בצורה נעימה ובגובה העיניים. בנוסף, התבלט במקצועיותו חסרת הפשרות ובמסירות".

בשעות הפנאי נהג לעקוב אחרי טכנולוגיות וגאדג'טים חדשים. מגיל צעיר אהב מוזיקה, והִרבה להאזין ללהקת "מדנס". בחופשות בילה עם משפחתו בארץ ובחו"ל.

ב-22.11.1996, יום שישי, שמע על תקלה בבסיס שקרתה בזמן פעילות מבצעית והחליט להגיע כדי לסייע על אף שהיה ביום חופש, ביודעו שהוא איש המקצוע הבכיר. בעת ניסיון לתקן תקלה דחופה בדת"ק (דיר תת קרקעי), בכדי להחזיר חשמל לתשתיות המבצעיות בכנף, הוא נפצע באורח אנוש.

לאחר כמה חודשים בבית החולים ושהות בבית החולים הסיעודי "בית לוינשטיין" החליטה המשפחה לטפל בדוד, שהוגדר כצמח, בביתו. הם גייסו רופאים ואנשי צוות בכדי להעניק לו טיפול ביתי, מסור ואוהב.

בתו של דוד בחרה, משבגרה, לעסוק ברפואת חירום כפרמדיקית עם חזון לסייע בטיפול רפואי דחוף, כך שפציעות אנושות כמו של אביה יטופלו בצורה הטובה ביותר.

רב-סרן דוד כהן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ח בטבת תש"ף (15.1.2020). בן חמישים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו אישה, ילדה ואח.

אחיו ליביו ספד לו: "Devi, ככה הייתי קורא לך. תמיד בתור האח הגדול שלי, הערצתי אותך וכך גם הלכתי בדרכך. זכור לי כשהגעתי לתל נוף ביומי הראשון, דבר ראשון הגעתי ליחידה שלך ואחר כך כשהיינו בקריה גם תמיד חיפשתי את קרבתך... כשנפגשנו היינו תמיד מתעדכנים בכל מיני מבצעים ואירועים בחיל ובכל אירוע חשוב היינו מתקשרים אחד לשני כמו בערב כשרבין נרצח, שנה לפני התאונה. היה לך הומור מיוחד והיית אהוב על החברים שלך... המוטו היחיד שליווה אותי בטיפולך היה שלא תסבול ועשינו כל שביכולתנו שכך יהיה. אני מקווה מאד שהצלחנו בכך".

ספדה הבת אופיר: "המילה אבא היא מילה כל כך גדולה וחזקה עבורי. כל הסיפורים שאני שומעת עליך ממכרים וחברים מתארים איש מדהים, אוהב אדם, אכפתי, מסור ויותר מכול אבא מדהים. אני זוכרת את המפה של פריז שהייתה תלויה על הקיר בבית בבסיס בחצור... התמונה שלך עומד ומלמד אותי דברים חדשים ואיך להכיר את העולם לא נשכחה ממני לעולם. צר לי שלא זכיתי לחוות יותר שנות אבהות מדהימה, אבל אני יודעת שחלק ממי שאני היום זה בזכותך... אני מבטיחה לזכור אותך לעד ולעשות אותך הכי גאה שאפשר".

דוד מונצח באגף הבינוי בבסיס חצור, שבו שירת.