דודי (דוד), בן רחל ויעקב, נולד ביום י"ד בכסלו תש"ח (27.11.1947) בחיפה, ולמד בבית-הספר היסודי "הרצל" בהר-הכרמל. אחרי-כן למד בבית-הספר המקצועי "אורט" בחיפה ועבד כחניך בבית חרושת לייצור ציוד חשמלי תעשייתי, לוחות פיקוד ובקרה. דודי היה ישר דרך, טוב לב, נאמן - אהוד על כל מוקיריו ובעיקר היה אמיץ ללא חת. הוא היה מסור למשפחתו ולחבריו והתחנך בבית אשר ביטחון המדינה היה בו ערך מקודש.

דוד גויס לצה"ל בספטמבר 1966 והתנדב לצנחנים, אך בגלל מצב בריאותו הלקוי של אביו, ביקש להעבירו לבסיס קרוב יותר לבית. הוא השתלב יפה בהווי הצבאי, השתלם בקורסים שונים והתקדם בסולם הדרגות. הוא הצטיין באומץ לבו ופעם, כאשר התפוצץ מחסן נשק ביחידה הסמוכה ליחידתו, התנדב הוא לגשת ולאסוף את הגוויות.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, מיהר דוד ליחידתו וצורף כרגם ליחידת חיל-רגלים משוריין. ביום י"ד בתשרי (10.10.1973), במהלך קרב שהתפתח בגזרה הצפונית בסיני, נפגע הנגמ"ש בו לחם דודי והוא נהרג במקום. במשך חודשים ארוכים הוגדר דודי כנעדר ואף כחייל שמקום קבורתו לא נודע. רק בסוף חודש יולי 1974, נמצאה גופתו בשטח האויב והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בן 26 היה בנופלו.

"דודי היה סמל לטוב-לב ולביטחון עצמי", ספד לו חברו אבי ינקלביץ. "לא היה דבר שהפחידו. תמיד ידעתי שאם אבקש מדודי משהו, אקבל זאת בתוספת חיוך. לכן אהבו אותו כולם..."