בן שרה ויצחק, נולד ביום י"ב בשבט תר"ץ (10.2.1930) בתל-אביב. דויד החל ללמוד בבית-הספר "תחכמוני". בילדותו נתייתם מאביו, ולכן עזב את ספסל-הלימודים בגיל צעיר והתחיל לעבוד כדי לפרנס את המשפחה. עוד בשחרותו עבד וטיפל באהבה בשתילים שבחצר ומשנאלץ להתחיל בחיי עמל בחר במלאכת הגננות. היה חבר תנועת-הנוער "עקיבא" ואחר-כך הלך בעקבות אביו המנוח, שהיה מראשוני "מכבי" ביפו, ונכנס לשורותיו. ב"מכבי" השתייך לפלוגת "הסדרן" והקדיש זמן גם לאימונים באגודה הימית "זבולון", כי נשא נפשו לעזור לתנועת ההעפלה.

לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, נענה לצו והצטרף לשורות המגינים. הוא השתייך לפלוגה הניידת בחטיבת "קריתי", אשר בסיסה היה בשרונה ושירת כמקלען. ביום י' באדר ב' תש"ח (21.3.1948) יצאה מחלקתו לעזרת שכונת התקווה המותקפת. דויד סר למרפאה לקבל את הטיפול הדרוש, מאחר שחלה לפני-כן בדלקת האוזן. בינתיים יצאה המחלקה והוא, ברודפו אחרי הרכב, החליק על הכביש הרטוב לאחר הגשם, ומכלית דלק שבאה לקראתו דרסה אותו. לאחר שהובא ל"הדסה" מת מסיבוך שחל במצבו עם חדירת טיפת-שמן קרושה אל דמו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.