בן חיה-בריינה ומשה, נולד ביום ו' בתמוז תרפ"ו (18.6.1926) בעיירה טולפיצה, מזרח טרנסילבניה, רומניה, למשפחת עמלים ושומרי דת ומסורת. לאחר שסיים בגיל 14 את בית-הספר היסודי, ומצבם החומרי של הוריו לא איפשר לו להמשיך את לימודיו, החל ללמוד חייטות. כשסיים את שלוש שנות-הלימוד ועמד להתחיל לעבוד ולהשתכר נכלא עם כל היהודים בגיטו על-ידי ההונגרים, ששלטו על האזור מ-1940 ונלקח למחנה-ריכוז לעבודת-כפייה. אחרי כניסת הרוסים ושחרור רומניה חזר לביתו אך את הוריו לא מצא עוד בחיים. דויד הצטרף לתנועת "דרור הבונים", יצא להכשרה והיה ממארגני הגרעין ופעיליו. בשנת 1946 העפיל ארצה באונייה "הגנה". עם בואו הצטרף לקיבוץ גבעת חיים, לגרעין יוצאי הונגריה ועבד במכונאות בבית-החרושת של הקיבוץ.

כחבר ה"הגנה" התנדב בין הראשונים לשירות המולדת כמקלען בפלוגה של אחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בכיבוש קאקון, איגזים, עין ע'זאל, קולה ועוד. כשלושה שבועות לפני נפילתו, באחת החופשות הקצרות, נשא לאישה את בחירת לבו - מרים. בדצמבר 1948 עבר עם חטיבתו לנגב. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת חיים.