בנם של תמר ואברהם אהרון. נולד ביום י"ד באייר תשס"ג (16.5.2003) בעיר מודיעין עילית בהרי בנימין. אח ליעל, שרה, יפה, חגית, אילה, מאיר, מלי ושולמית.

דוד גדל במשפחה חרדית והתחנך במודיעין עילית. למד בה בבית ספר יסודי וב"ישיבה קטנה", והמשיך את לימודיו התורניים ב"ישיבה גדולה" בירושלים. שקד על תלמודו ועסק בתורה. ניחן בחוסן פנימי ובכוח רצון יוצא דופן, וכשהציב לעצמו מטרה, פעל ככל יכולתו כדי להשיגה. למשל, כאשר שאף להתקבל לישיבה מסוימת, למד לילות כימים ושינן סוגיות בגמרא כדי לעבור בהצלחה את בחינת הכניסה. בנחישות הגיע להישגים ועמד במשימות שהוטלו עליו.

חבריו מספרים שהיה סמל לשמחת חיים, והשרה אווירה נעימה על סביבתו. בלט בחוכמתו, בחדות לשונו, ובכל סיטואציה חברתית ידע לומר את המילים הנכונות והמדויקות. תמך בחבריו, עודד אותם והיה קשוב להם. סיפר חברו: "דוד היה האדם היחיד שהרגשתי בנוח לספר לו על עצמי הכול. הייתי מתקשר אליו, והוא תמיד הקשיב לי, גם אם זה היה באמצע הלילה".

בהיותו בן תשע-עשרה עבר לגור ביישוב נחליאל, יישוב בעל אופי חרדי לאומי באזור מטה בנימין, ועבד שם בחווה חודשים אחדים. אז גמלה בו ההחלטה להתגייס לצבא, ובמיוחד רצה לשרת בחטיבת "גולני". אמרה אימו: "אני מכירה אנשים שגדלים על גולני מגיל אפס. דוד לא גדל ככה, אבל רצה בכל מאודו ללכת לשם, ואף השיג זאת". בשיחה עם חבר, שפקפק בבחירה שלו במסלול קרבי, אמר: "אני הולך להציל את עם ישראל, ואם נגזר עליי שלא אחזור, כך יהיה".

ביום 17.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני. לאחר הטירונות וחודשי ההכשרה, שבהם בא לידי ביטוי גם החוזק הגופני שאפיין אותו, שובץ לשרת במוצב כיסופים בגבול עזה, ואבטח עם חיילי הגדוד את קיבוץ כיסופים הסמוך לו. התמחה בתפעול מקלע מסוג "מאג".

במהלך שירותו שמר על קשר חם ואוהב עם הוריו, אחיותיו, אחִיו וסבתו. אימו נכחה בטקס ההשבעה שלו לצה"ל, שהתקיים ברחבת הכותל המערבי בירושלים. דוד שמר על קשר גם עם חבריו מהישיבה, ואף הרב מהישיבה הקטנה היה איתו בקשר רציף לאורך השנים ותמך בו.

מאז גיוסו לצה"ל הסתייע דוד בעמותת "עושי חיל", בעזרתה הצטרף למגורים בדירת שותפים בקיבוץ הדתי ראש צורים שבגוש עציון. התיידד עם שותפיו לדירה ויצא איתם לבילויים. נוסף על כך, התארח אצל משפחה מלווה באותו קיבוץ, משפחת יעל וגיל רוזיאביץ, והפך בן בית אצלם.

את ראש השנה תשפ"ד חגג עם משפחתו במודיעין עילית. בערב שמחת תורה תשפ"ד, יום שישי, כ"א בתשרי, שהה בבסיס וחגג עם שאר החיילים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו זמן עמד דוד על משמרתו בשער מוצב כיסופים, במשמרת שהחלה בשעה ארבע לפנות בוקר, והייתה אמורה להסתיים בשמונה בבוקר. עם תחילת ירי הרקטות מרצועת עזה דיווחו התצפיתניות מהחמ"ל על עשרות מחבלים חמושים העושים את דרכם לשער המוצב. כך מצא עצמו דוד לבדו, ראשון בקו האש. אחת התצפיתניות יצרה איתו קשר והורתה לו להיכנס למיגונית או לחמ"ל כדי להגן על עצמו. הוא השיב לה: "התפקיד שלי להיות פה ולא לברוח", וכשהיא התעקשה הוסיף: "אני נשאר פה להגן על המוצב, להגן על עם ישראל".

בדקות הבאות הצטרף אליו לוחם נוסף מהגדוד, חברו הטוב סמל עילאי-נועם בן מוחה, שעבר במהירות בנשקייה והצטייד ב"מאג" לעצמו ו"מאג" נוסף לדוד, לפני שהגיע לשער. בכוחות משותפים לחמו שניהם, במשך עשרים דקות, במחבלים הרבים שהתקרבו אליהם, והצליחו להדוף אותם משער הבסיס. דוד, אמיץ לב ולוחם ללא חת, תפקד במקצועיות ובנחישות וחיסל מחבלים רבים עד שנהרג מכדור אחד, בשעה 6:56 בבוקר. לצידו נפל סמל עילאי-נועם בן מוחה.

קרב הגבורה שניהל דוד האט את התקדמות המחבלים ופגע בכוחותיהם, ובכך נתן שהות לתצפיתניות ולחיילי המנהלה להגיע למרחב המוגן, ולחבריו הלוחמים אִפשר להיערך להמשך הקרב ולפנות את החיילים הפצועים לטיפול רפואי.

רב-טוראי דוד מיטלמן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין "ירקון" בפתח תקווה. הותיר הורים, שבע אחיות ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ללוויה הגיעו אלפי אנשים, בהם תושבים ממודיעין עילית, חבריו מהלימודים בישיבה, נציגי צה"ל והמון בית ישראל שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.

הוריו של דוד ביקרו במוצב כיסופים אחרי נפילתו ושוחחו עם כמה מהחיילים, שהודו להם בהתרגשות. סיפר אביו: "הם אמרו לנו, 'תדעו שבזכות דוד נשארנו בחיים. הצלחנו להיכנס לחמ"ל, הצלנו את הפצועים'". עוד אמר האב: "דוד נהרג מתוך הצלת חיים של יהודים אחרים, והמקום הגבוה הזה מנחם. הדרגה הזאת של אדם שנהרג כי הוא יהודי, היא דרגה גבוהה מאוד. הדרגה של אדם שנהרג כי הגן על יהודי, ועוד כשאינו עושה זאת מחובתו, גבוהה עוד יותר".

אחד מהמפקדים במוצב אמר כי בכיסו של כל מחבל שדוד הרג נמצא פתק, בכתב יד, ובו שורת המשימות שנקבעו לו. לפיכך, בחיסול המחבל נמחקו גם משימותיו העתידיות, שנועדו לגרום הרס נוסף. פתקים אלה הזכירו לאביו של דוד את המנהג ביום השביעי של חג סוכות, הושענא רבה, יום לפני נפילת בנו, לברך איש את רעהו בברכה "פתקא טבא", שכן באותו יום, על פי ספר הזוהר, מובא משל שלפיו בורא עולם שולח בידי השליחים פתקים עם גזר הדין שנחתם ביום הכיפורים, וכל עוד הפתק לא נמסר, עדיין אפשר לתקן, כדי שהפתק יהיה לטובה ולברכה.

לזכרו של דוד הקימו בני משפחתו בית מדרש ויזמו שיעורי תורה. כמו כן שוקדת המשפחה על כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו.

אביו ביקש להנחיל לרבים לימוד רוחני להנצחתו של דוד, באומרו: "בני התעלה למקומות גבוהים ונהרג על קידוש השם. התפללנו שיום אחד יחזור לשיעורי דף יומי וילמד גמרא, כפי שאהב כל כך בעבר, אבל חייו נגדעו בתחילתם. לפיכך, אנחנו מבקשים שעם ישראל יתחזק בשיעורי תורה ואמונה, שיעורי פרשת השבוע, ופועלים לאסוף קבוצות לימוד חדשות, בבית או בקהילה, לזכרו של דוד, כדי להפוך את מותו לזיכוי הרבים". כמו כן ביקש, כי הרוצים להתחזק בברכה "שהכול נהיה בדברו", אחת מברכות הנהנין שיש לברך לפני האכילה, שיכוונו אותה לזכר בנו, דוד בן אברהם אהרון.

משפחתו המלווה של דוד, המתגוררת בקיבוץ ראש צורים, הפיקה דסקיות שעליהן מוטבעות המילים "שמע ישראל", וההקדשה: "דוד מיטלמן הי"ד, המאגיסט התותח, בליבנו לעד!". הדסקיות מחולקות בבסיסי צה"ל.

אומן הזכוכית ברק אורנובסקי הכין ויטראז' לזכרו של דוד, שבו מופיעה דמותו כשהוא נושא על כתפו את נשקו האישי.