בנם של יפה ואליהו. נולד ביום ל' בכסלו תש"ח (13.12.1947) ביוהנסבורג שבדרום אפריקה.

דוד גדל והתחנך בעיר הולדתו. תלמיד חרוץ וחכם אשר הלימודים קלים לו, סיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות, וכבר בגיל שבע-עשרה סיים תואר בהנדסה מטעם האוניברסיטה.

בהגיעו לגיל עשרים ושתיים עלה ארצה בגפו כחלק מגרעין נח"ל שנשלח לקיבוץ יזרעאל שבגלבוע. בלט ביכולת המנהיגות שלו ובכריזמה שאפיינה אותו והיה אהוד מאוד בקרב חבריו. שימש כמדריך בתנועת הנוער "הבונים".

בגיל עשרים ושלוש התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל ההנדסה כמהנדס. במסגרת שירותו הצבאי עבר הכשרות שונות, בין היתר ביצע אימוני צלילה בנחל הקישון.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973) לחם לצד חבריו בגזרה הדרומית כנגד האויב המצרי. בחירוף נפש תוך יישום הידע שצברו בהכשרות ובאימונים צלחו את תעלת סואץ, כשדוד המהנדס השתתף בהקמת גשר הצליחה. צליחת התעלה הייתה אחד מרגעי ההכרעה החשובים בחזית הלחימה המצרית.

במרוצת השנים, נישא לפמלה אותה הכיר במהלך פעילותם המשותפת בתנועת הנוער. השניים הקימו ביתם בפתח תקווה ובהמשך עברו לרעננה. נולדו להם שלושה ילדים: גילה, דניאל ואלון. היה איש משפחה אוהב ואב מסור לילדיו. בני המשפחה הרבו לטייל בארץ, נהנים מנופיה ומשלבים טיולי שטח ושינה בעיקר באזור המדבר. "מגיל צעיר הכרתי את הארץ דרך הרגליים" סיפר בנו דניאל.

חובב מחשבים, טכנולוגיה וחדשנות, עסק דוד למחייתו בתחום ההייטק.

דוד בלט ברגישותו לאחר ובהתנהלותו הצנועה. ראה בנתינה ערך עליון וכבר מגיל צעיר נהג להתנדב עם ילדיו במסגרות שונות. סיפר דניאל: "הערך המרכזי בחינוך המשפחה היה נתינה. זה הדבר החשוב והעיקרי שלמדנו מאבא. כל החיים עסקנו בהתנדבות וכבר בגיל שמונה, אני ואבא התנדבנו יחדיו".

דוד מרכוס נפטר ביום כ"ד בסיוון תשס"ה (1.7.2005). בן חמישים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין כעינת. הותיר אחריו אישה, בת ושני בנים, ואחים.

על מצבתו נכתב: "LIVE AND LIVE WELL WHILE YOU HAVE LIFE TO LIVE" (ובתרגום חופשי: חיה וחיה טוב כל עוד יש לך חיים לחיות).