בנם הבכור של מסעודה ויהודה. נולד ביום ג' בתשרי תשי"ח (28.9.1957) בחיפה. אח לאליהו.

דוד התחנך בכפר הילדים והנוער "אהבה" שבקריית ביאליק. התבלט כאצן מוכשר שרץ למרחקים ארוכים, השתתף בתחרויות ריצה וזכה במדליות.

מגיל צעיר גילה אהבה לתחום הנגרות ורכש את יסודות המקצוע.

בשנת 1975 התגייס לצה"ל, הוצב בחיל הרגלים ושירת כלוחם בחטיבת הנח"ל.

באותן שנים התבססו ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון והוציאו משם פיגועים כנגד מטרות ישראליות. צה"ל נערך לפעול כנגדם. במהלך אחד מתרגילי הכניסה ללבנון שהשתתף בהם דוד עם יחידתו, נפצע.

הוא טופל ועבר תהליך שיקום. בהמשך שוחרר משירות והוכר כנכה צה"ל.

השנים הבאות התאפיינו במאמציו של דוד להשתקם ולבנות את חייו. במשך שלוש שנים למד ב"ישיבת התפוצות" שעל הר ציון בירושלים, ובהמשך עבר לאילת ועבד בתחום המלונאות.

במרוצת הזמן חזר לתחביבו – נגרות, ועבד בקבוצה הקואופרטיבית לעבודות נגרות "כרמל". בגבור מחלתו, נאלץ לחדול מעבודה.

חרף קשייו המרובים, אהב את החיים ושמר על מצב רוח מרומם; אהב את הבריות, נהג לברך לשלום את כל מי שנקרה בדרכו והיה חביב על כולם. חיבה מיוחדת הייתה לו לבעלי חיים, ובעת ששהה במחיצתם הרגיש נחת רוח מיוחדת ואהב להתבונן באורחותיהם.

בשנת 2000 נפטרה אימו, שהיה קשור אליה מאוד. שנים ספורות לאחר מכן התייתם גם מאביו. מאז, טופל במסירות בידי אחיו ומשפחתו שעטפו אותו באהבה רבה ודאגו לכל צרכיו.

במרוצת השנים חלה הידרדרות נוספת במצב בריאותו, סבל מלחץ דם גבוה וטופל בדיאליזה עקב אי ספיקת כליות. התמודד בגבורה ובתעצומות נפש, מלווה בידי אחיו וגיסתו שלא משו ממיטתו, עד שלקה במפרצת מוחית והלך לבית עולמו.

דוד סבג נפטר ביום י"ד באייר תשפ"ג (5.5.2023) והוא בן שישים וחמש. הובא למנוחות בבית העלמין "תל רגב" שבחיפה. הותיר אח.

כתבו בני משפחתו: "דוד, אח וגיס יקר, נאהב אותך תמיד ולעד תישאר בליבנו. נזכור את החיוך שלך, את השירים שהיית מאזין להם, ואת המילים שנהגת לומר: 'אני בן שישים ורוצה לחיות מיליון שנה.' מי ייתן שנוכל לחבק אותך שוב, אחינו היקר והאהוב. יהי זכרך ברוך."