בנם הבכור של שרה ויוסף. נולד ביום י"ב בתשרי תשי"ט (26.9.1958) בבית שאן. אחיהם של הרצל ואיריס.
דוד גדל בבית שאן. בהיותו כבן שבע עברה המשפחה לגור בחולון, הוא למד בבית הספר היסודי "ויצמן" בעיר והמשיך ללימודי תיכון בבית ספר באזור מגוריו. נער שובב ודעתן, חכם ושנון, בעל חוש הומור עדין ומתובל בציניות.
בגיל שש-עשרה עברה המשפחה לגור בפתח תקווה, והוא השתלב בלימודים ב"תיכון הרב תחומי עמל א'" בעיר. דוד ניחן בחוש טכני מפותח, גילה עניין מיוחד והצטיין במקצועות האלקטרוניקה והמתמטיקה. נהג לפתור תרגילים להנאתו, ולא פעם סייע למוריו בבדיקת בחינות.
לקראת סיום לימודי התיכון נפטר אביו, שהיווה עבורו מודל לחיקוי ולהערצה. הוא פעל ללא לאות לסייע לאימו ולאֶחיו בעקבות האובדן והפך להיות עמוד התווך במשפחה. אז החליט לדחות את מועד גיוסו ולהמשיך ללמוד שנתיים נוספות לימודי הנדסה (כיתות י"ג-י"ד) בבית ספר "עמל".
בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחיל האוויר. לאחר הכשרה מתאימה שימש כטכנאי מכ"מ (מגלה כיוון ומרחק) בבסיסי החיל ברפידים שבסיני ובאזור בנימין. ביצע את תפקידו במסירות ובמקצועיות, הפגין ידע ובקיאות במערכות תחת אחריותו, רכש מומחיות בתפעול מערכות נוספות וזכה לשבחים ולתעודות הצטיינות על פועלו. סיפרו עמיתיו: "כהרגלך, הגדלת ראש ולמדת עוד תפקידים ועוד מערכות, וכשהוציאו אותך לקורס על מכשיר כלשהו, המדריך קלט כבר בהתחלה שאתה מכיר את המכשיר על בוריו והציע לך לחלוק איתו את ההדרכה". היה חברותי ויצר קשרים טובים עם חבריו ליחידה ונהנה מההווי במחלקה.
במהלך שירותו הצבאי, כתוצאה מהתייבשות חמורה חדלו שתי כליותיו מלתפקד, ומאז נזקק לטיפול תומך.
דוד הוכר כנכה צה"ל. לאחר שחרורו היה נחוש לבנות את עתידו, החל ללמוד הנדסת אלקטרוניקה ב"אוניברסיטת בן-גוריון" בבאר שבע. בעת לימודיו, לאור התדרדרות במצבו הבריאותי עבר השתלת כליה מאימו. ההשתלה הוכתרה כהצלחה והוא התמיד בהליך השיקום, חדור מטרה לשוב לשגרת חייו ולעצמאותו. לאחר שהחלים, החל להתאמן בריצה למרחקים קצרים. מאז התמיד בעיסוק זה, לימים התחרה בריצה באולימפיאדת מושתלי איברים באוסטריה.
בסיום לימודיו, עבד כמהנדס אלקטרוניקה ולאחר מכן כמנהל פרויקטים בחברות מובילות כגון "ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ", "אל-אופ תעשיות אלקטרו-אופטיקה" ו"אלביט מערכות בע"מ", שם גם נבחר כמצטיין החברה לשנת 2012. עיקר עיסוקו היה בפיתוח ובניהול פיתוח מערכות ביטחוניות. הפגין בקיאות רבה במגוון תחומי פעילותו, הכיר את רזי המערכות עליהן עבד ובלט בכישוריו הטכניים ובמקצועיותו.
לצד בניית קריירה ענפה בתחום האלקטרוניקה, הקים זוגיות אוהבת עם ענבל. השניים נהנו מקשר קרוב וחם. סיפרה ענבל: "הכרנו כשכבר היית די מבוסס ולמרות הפרשי הגילים, דעות פוליטיות מנוגדות ותחומי עניין שונים, היה בינינו חיבור טוב מההתחלה. שיחת הטלפון הראשונה ארכה כשעה וחצי, הדייט הראשון שלנו כלל נסיעה משותפת מפתח תקווה לירושלים ליריד חוצות היוצר. בפגישה הראשונה בילינו יחד כמה שעות, אני הצעתי ואתה זרמת... לאורך השנים, היה בינינו שיתוף פעולה יוצא דופן. את כל ההחלטות החשובות עשינו יחד, וחיזקנו אחד את השני בכל דבר". השניים נישאו בשנת 1995, וב-1999 התיישבו במושב ערוגות. בחלוף שלוש-עשרה שנים עברו לגור בשוהם.
במרוצת השנים נולדו לזוג שלוש בנות: נטע, ניצן וחן. דוד היה אב מסור ודואג. אהב לבלות עם בנותיו, לטייל ולשחק איתן, נהג לספר להן סיפורים, לשיר שירים, ולקחת אותן לקונצרטים. כתבה ענבל: "היית אבא לתפארת, השקעת את כל מרצך בחינוך והעשרה של הבנות ועשית כמיטב יכולתך שיהיה להן טוב. היית מעורב בפעילויות הגנים, בתי הספר והחוגים. שותף פעיל בחינוך, מעודד יצירתיות וכישרון מוזיקלי. יזמת פעילויות מיוחדות כמו מנוי לפילהרמונית לילדים וצניחה חופשית לנטע לפני הגיוס". בני המשפחה נהנו מטיולים משותפים בארץ ובחו"ל ומזמן איכות יחד.
היה בקשר קרוב עם אימו, והקשר שחלק עם אחיו ואחותו היה חם והדוק. שלושת האחים היו מעורבים האחד בחייו של האחר, חלקו בדיחות והומור משותף.
אהבתו הגדולה הייתה למוזיקה. הוא נהנה לשיר, לנגן ולהאזין למוזיקה קלאסית, לג'אז ולשירים בסגנונות שונים בעברית ובלועזית. אחד מהאירועים עליהם דיבר רבות היה ערב שבו ארגנה עבורו נטע בתו הופעה של כמה מנגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביתם. נרגש ומוקיר תודה כתב לה: "נטע המדהימה, זהו אחד האירועים אם לא האירוע המרגש ביותר שהיה לי בחיים הבוגרים שלי. מקווה שכמו שאמרתי – 'נזמין אותם לרגל הליכתי העצמאית'. אין לי מילים להודות לך על היוזמה ועל הביצוע, כמובן בעזרת אמא והאחיות. תודה לכולכן, ריגשתן אותי מאוד".
גישתו לחיים הייתה אופטימית וחיוך תמידי נסוך על פניו. חכם ויזם, גילה תושייה בפתרון בעיות ולא נתן למכשולים שבדרך למנוע ממנו ליהנות ממנעמי החיים ומבילוי עם בני משפחתו. אוהביו תיארו אותו: "דוד היה מחובר לארץ הזו, לאתריה ודרכיה ומחויב לשלום תושביה. חבר אמיתי, שותף לשמחות. תמיד מתייצב לעזרה כשצריך, מהווה אוזן קשבת לכל בעיה".
לאורך השנים התדרדר מצבו הבריאותי והוא נזקק לטיפול רפואי ואושפז לעיתים תכופות בבית החולים. למרות מכאוביו והקשיים שחווה שמר על חיוך, נוצֵר את הרגעים עם בני משפחתו וחבריו. כתבה איריס אחותו: "בשנים האחרונות נלחמת בגבורה, קיבלת מכות בלי סוף מכל כיוון ועברת כל בחינה שעמדה בדרכך. האופטימיות היא זו שאותך הנחתה ואתה הוא שהרגעת: 'נעבור את המכשול ונמשיך הלאה', מאמין שלחיות את הרגע זאת הדרך הנכונה".
דוד סלומון (כהן) נפטר ביום כ"ג באלול תשע"ט (23.9.2019). בן שישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בית עריף. הותיר אחריו אישה ושלוש בנות, אם, אח ואחות.
על מצבתו כתבו אוהביו: "אוהב חיים, אהוד אדם, אוהב דעת ומוסיקה", והוסיפו איור של שורת תווים.
בני משפחתו הפיקו חוברת במלאת שנה למותו, ובה איגדו תמונות ודברים שנכתבו לזכרו. בתחילתה מילותיה של ענבל: "דוד יקר שלי, בחוברת זו עשינו כמיטב יכולתנו ללקט עבורך זיכרונות מאנשים שאהבת ואהבו אותך, כדי לשמר ככל האפשר את האדם שהיית... היית שותף אולטימטיבי לחיים, החבר הכי טוב שלי, היועץ שלי ואיש סודי... תודה שהיית חלק מחיינו, נושאות אותך תמיד איתנו, לכל מקום ובכל חוויה. אוהבת תמיד".
נטע בתו כתבה: "אבא אהוב שלי, למרות שאת הלילה האחרון שלך העברנו יחד, אני לא מצליחה לתפוס את העובדה שאתה כבר לא כאן איתנו. כמה הייתי רוצה שנעביר יחד עוד שנים ועשורים. כמה הייתי רוצה שתלווה אותי לחופה, שתכיר את הילדים שיהיו לי... אני רוצה להגיד לך תודה על עשרים ואחת שנים מאושרות שזכיתי לחוות איתך. לא הייתי האדם שאני בלעדיך... אני אוהב אותך לנצח, ואקח אותך תמיד איתי בלב".
כתבה הבת ניצן: "חשוב לי להגיד לך כמה השפעת עליי וכמה לימדת אותי דרך חוויות קטנות... אני עדיין זוכרת את כל השנים הטובות והזיכרונות הנעימים ולא הכול נבלע בכאב ובצער של השנים האחרונות... אוהבת אותך".
הבת חן כתבה: "אבא אהוב ויקר שלי, בחיים לא דמיינתי שיגיע הרגע שאני אפרד ממך, הענקת לי המון בחיים שלי, והיית אבא הכי טוב שיכולתי לבקש. נלחמת בשבילי המון וזה היה ידוע שתעשה הכול בשבילי ובשביל אחיותיי... אני מבטיחה לך שאני תמיד אזכור אותך ותמיד תלווה אותי מלמעלה בכל צעד שאעשה. תמיד אמרת לי שאתה אוהב אותי עד השמיים וחזרה, ועכשיו אני אומר לך שאני אוהבת אותך עד לשמיים ותמיד תהיה בלב שלי ושל כולנו".