בן גיטל ודוב, נולד בשנת 1930 בעיירה וישו, בחלק הרומני של מחוז מרמרוש. הוא גדל בסביבה יהודית שרשית ולמד בחדר ובבית-ספר יסודי. חבל זה של צפון טרנסילבניה הוחזר בשנת 1940 להונגרים, והללו שיתפו פעולה עם הנאצים בשליחת היהודים למחנות- ההשמדה. כך הגיע הנער דויד-אריה לאושוויץ ומשם נשלח לעבודת-כפייה במחנות בגרמניה והחזיק מעמד בתלאות עד השחרור, ובינתיים למד מלאכת האפייה. אחרי השחרור הצטרף לארגון חלוצי בגרמניה ובקיץ תש"ז בא לארץ-ישראל והסתדר בעבודה בפתח תקווה.

משהחלה מלחמת-העצמאות התייצב מיד לשירות ואחרי שניצח בשידוליו ובתחנוניו את הסירוב לקבלו לצבא בגלל גילו הצעיר מדי, לא היה מאושר ממנו. בקרבות על סלמה ובמקומות אחרים לא ידע עייפות ואת הקשיים והמחסור היה ממתיק בדברי-בדיחה, שהשפיעו לטובה גם על רוח חבריו. מן השפלה הועבר כתגבורת לאזור ירושלים וגם שם נלחם בגבורה ובהתלהבות כלוחם בחטיבת "הראל". בעת התקפת כוחות הלגיון על מחנה הראדאר נפצע ברסיס-פגז אך הוסיף להילחם עד שנפל בקרב ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.