בן גיטה-פייגל ויוסף, נולד ביום י' באלול תרפ"ח (26.8.1928) בעיירה ז'לודק על-יד גרודנה, פולין. בעיירת-מולדתו למד בבית- ספר עממי. משנכנסו הנאצים לעיירה, גירשו את יהודיה, ובכללם גם את משפחת ברנצ'וק, לגיטו שהוקם בעיירה ז'טל ליד סלונים. אחרי השחיטה הראשונה, שערכו הגרמנים בגיטו, החליט דויד- צבי לברוח ויהי מה. הוא פרץ את שרשרת השומרים ונמלט ליער. לאחר הרפתקאות שונות נאסף על-ידי גדוד פרטיזנים רוסים שפעל ביערות והשתתף איתם בקרבות עוד בטרם מלאו לו 14 שנים. כששוחרר המחוז על-ידי הצבא הסובייטי חזר דויד-צבי לביתו ונוכח לדעת שאמו נהרגה על-ידי הנאצים ואילו שני אחיו התגייסו לצבא הסובייטי ואחד מהם כבר נהרג בחזית סטלינגרד ואילו האח השני נהרג מאוחר יותר במערכה לכיבוש ברלין על-ידי הרוסים. דויד-צבי התנדב לצבא הסובייטי, שירת בצוות הקרקע בחיל-האוויר הסובייטי וזכה באותות הצטיינות.

אחרי שחרורו מהצבא חזר לזמן קצר לביתו, ומצא שאביו ואחיותיו נותרו בחיים. בשנת 1945 יצא בדרך לארץ-ישראל, ולאחר טלטולים ממושכים בצ'כיה, באוסטריה ובאיטליה הגיע ביום 19.5.1946 לארץ באוניית-המעפילים "דוב הוז".

בארץ עבד כשרברב ובחודש פברואר 1948 גויס לחטיבת ירושלים. השתתף בקרבות בירושלים, נפצע ומת מפצעיו בבית-החולים בילינסון ביום ז' באלול תש"ח (11.9.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה, מקום מגורי אביו, שהגיע בינתיים לארץ.